“נכנסתי עם תיק מסודר ובו כל הדברים שמותר להכניס, כמו טרנינג, גופיות, תחתונים, גרביים, זוג נעלי ספורט, סדינים וספר תהילים קטן. הגעתי אל הלא נודע הכי מוכן שהייתי יכול. הייתי שמור נפשית ובריאותית. נכנסתי לכלא בפעם הראשונה והאחרונה בחיי, אבל נכנסתי יודע, מבין, שקט, רגוע לאחד המקומות הגרועים ביותר שבן אנוש יכול לדמיין את עצמו מבלה בו שנתיים. אכלתי אוכל בריא. שתיתי רק מים. לא נזקקתי לשום תרופות. נקי מכל שריד של סם מהעבר. נטול סיגריות כבר חצי שנה. עם אפס קשרים בחוץ. אין חברים שמחכים שאצור קשר. אין התחייבויות, והכי חשוב, לאף אחד לא היו ציפיות ממני. במקרה הטוב, ציפו את מה שאני ציפיתי מעצמי – להישאר בחיים.”
אלי התגייס ליחידת מסתערבים, אך סיים את שירותו פצוע ומצולק נפשית מבלי לדעת שהוא כזה. בצורה מרתקת וחסרת תקדים הוא מגולל את סיפורו, סיפור של עצב ושמחה, הרס ושגשוג, כאב וריפוי, שלילת החופש ומציאתו מחדש; סיפור על אופטימיות ואמונה גם במקומות הנמוכים ביותר שניתן להגיע אליהם; סיפור על אמונה וכוחאנושי, תובנות, מעשים ותוצאות, מוות וחיים; סיפור על אהבה גדולה למשפחה, לבני אדם, לחיים ולעולם.
אלי קלוגמן, בן 49, אב לארבעה, היה בעברו מסתערב, שימש מנכ”ל מלון, ריצה מאסר בכלא בגין עבירה של יבוא סמים ובסופו של תהליך מורכב הוכר כנכה צה”ל הסובל מפוסט טראומה.
זהו ספרו הראשון.