תִּזְכֹּרֶת // רוני ליבנה
אֲנִי עֲדִינָה
אֲנִי מַיִם
אֲנִי בּוֹכָה
אֲנִי מַיִם
אֲנִי מַסְכִּימָה
אֲנִי מַיִם
אֲנִי זָזָה
אֲנִי מַיִם
אֲנִי נְדִיבָה
אֲנִי מַיִם
אֲנִי מְזִיעָה
אֲנִי מַיִם
אֲנִי צוֹנֶנֶת
קָרָה
קְפוּאָה
מַכְאִיבָה
מְלַטֶּפֶת
מַשְׁקִיטָה
אֲנִי מַיִם
רוני ליבנה, אישה, בת, אחות, אמא בת אדם ואדמה טוותה במים מילים מחשבות ורגשות שהפכו לשירה.
שיריה נחווים כיומן המתעד את העוצמות הרגשיות דרך פעולות לכאורה יומיומיות, דרך החושים- רעב, מבט, מגע והגעגוע. הידיעה שהוא יגיע… הגעגוע למה שתכף יעלם או ישתנה, למה שרחוק כמו לכוכבים…
את השירים כתבה לאורך עונה אחת המסכמת עשור של שינוי, השתנות, שהייה ולמידה. הם נכתבו לאורך מסע פנימי וחיצוני בנבכי הכימיה והאלכימיה של הגוף, הנפש, והתא המשפחתי.
ספר הביכורים של ליבנה “אני מים” רואה אור בתוך מסע במרחבי הים, היער והאדמה.