ערב אחד בשנת 2018, בעת חופשה בנגב, שומעת מיה, דור רביעי למשפחת כץ/גוטמן, אישה משוחחת בגרמנית, שפת אימה. מתברר להן שמוצא המשפחות של שתיהן הוא מאותו כפר קטן בגרמניה, כפר בשם שֶנקלֶנגספֶלד.
מיה מזמינה את האישה, מריון וֶלש, לבקר בבית שעל הכרמל, ובבית הישן מתגלה באחד הרהיטים אוצר בדמות חליפת מכתבים בין חיפה לבין אותו כפר, מכתבים שנכתבו לאחר מלחמת העולם השנייה, בין אוקטובר 1946 לדצמבר 1949, ושעסקו בבקשה בין חברים ובין שכנים, בהפצרה ובתחינה.
המשפחה היהודית שהתגוררה בכפר הצליחה להימלט מהמדינה הנאצית בסתיו 1936, לאחר שנאלצה למכור את הפירמה, את הבית ואת הגנים תמורת ערך כלכלי שנוי במחלוקת, כדי לממן את הנסיעה ואת ההתחלה החדשה בחיפה. בעיר שהייתה אז תחת שלטון המנדט הבריטי, חיה המשפחה במעון לילדי פליטים גרמנים שאותו ייסדה הבת הצעירה קלייר כבר ב־1932.
אחרי 1945 החל בגרמניה הניסיון ל”עשיית הטוב מחדש”, ה־”Wiedergutmachung”. הפושעים אמורים היו לבוא על עונשם, והקורבנות, במידת האפשר, לקבל פיצוי.
האם הרכוש היהודי נמכר באופן הוגן? האם עזרו ליהודי או שניצלו את מצבו? ואחרי שנגמרו המלחמה והזוועה הבלתי נתפסת התחילה להתברר — האם על היהודי לעזור לגרמני לנקות את שמו?
לפנינו מבט מקיף לתקופה, לנסיבות, לאנשים ולגורלם. זהו לא רק סיפורה של המשפחה שהגיעה לחיפה בשנות השלושים של המאה העשרים, רגע לפני שהיה מאוחר מדי, אלא גם דיאלוג חשוב בין הווה ובין עבר, בין ישראל ובין גרמניה.
לאחר שנים של כתיבה ומחקר — האם מצאה המחברת תשובות ברורות לשאלות, או רק זוויות מבט?
מריון וֶלש, ילידת באד־הרספלד שבגרמניה, היא מורה, מרצה וסופרת. בעלת תואר שני בכתיבה יצירתית ובכתיבה ביוגרפית, מקצועות שאותם היא גם מלמדת. מריון חיה בסמוך לברלין. היא נשואה, ויש לה שלוש בנות בוגרות.
ספרה הראשון על משפחתה בתקופת המשטר הנאציונל־סוציאליסטי יצא לאור בשנת 2005, וספרה השני שעסק באומנית־מעצבת בעיר דרזדן שבגרמניה בתחילת המאה העשרים יצא לאור בשנת 2016.
׳מכונת הכביסה בחיפה׳ הוא ספרה השלישי שיצא לאור בגרמניה בשנת 2021.