ספרו של עודד מנדה־לוי אני סופר מורכב משבע יצירות המשלבות פרוזה אישית וניסיונית עם קטעי עיון והתבוננות.
בהשראת רעיונותיה של חבורת OuLiPo שעם חבריה נמנו ז׳ורז׳ פרק ואיטאלו קאלווינו, כתיבתו של מנדה–לוי מבקשת לתמרן בין משמעת ומשחק, מגבלה וחופש תוך שהיא עושה בדרך כלל שימוש באילוצים ״רכים״ — חזרתיות מסוגים שונים, כתיבה במספר מילים נתון או ליפוגרמה (החסרת אות מטקסט). עודד מנדה־לוי מציע מבט מהורהר על העולם, על העיר ועל הספרות ומבקש להרכיב מחדש מציאות קונקרטית, מדויקת ומפורטת.