1
ידה של אלסייה ברוּטי רעדה כשהיא לחצה על "פליי" בטלפון שלה. הסרטון, שכבר נצפה על ידי למעלה משני מיליון בני-אדם בארבע שעות מאז שהועלה, צולם במסיבת כלולות. מאות אורחים בבגדים מהודרים חגגו באולם הנשפים של הטירה שבה התגוררה המשפחה המלכותית של צרס. המצלמה התמקדה בשתיים מהנשים. המוזיקה הרמה וגלי קולות השיח מסביב להן נדמו.
"אחיך נראה לגמרי מאוהב," אמרה הגברת הבלונדינית בסרטון. קולה, על אף שהונמך במכוון, נשמע לגמרי בבירור.
"ממש," השיבה הבחורה הקטנטונת בעלת השיער הערמוני, בהביטה מעבר לכתפה. והמצלמה תפסה בצורה מושלמת את פניה של הנסיכה אלסייה ברוּטי.
קולה של הבלונדינית הונמך עוד יותר. "מעניין איך דומיניק מרגיש עכשיו כשהוא רואה את כלתו המיועדת מתחתנת עם גבר אחר."
"מי שם בכלל...?" צפצוף רם הוסף לסרטון כדי למסך את תשובתה הנוקבת של הנסיכה. "האיש הזה הוא סתם מפלצת. שמן, דוחה ומיוזע."
"אל תחסכי מילים," אמרה לה הבלונדינית וצחקה. "תגידי לנו מה את באמת חושבת."
גם הנסיכה צחקה, ולגמה עוד קצת שמפניה לפני שהוסיפה, "אוקיי, מה שאני באמת חושבת זה שהמלך דומיניק ממונט-קלר צריך להיות נעול מאחורי סורג ובריח, ולעולם אסור לתת לו להתקרב למרחק שלושה קילומטרים אל כל אישה שהיא."
הסרטון הסתיים בדיוק כשהטלפון של אלסייה רטט בידה. זה היה אמדאו, אחיה הבכור.
"למגורים שלי," הוא אמר בקול צונן. "מייד. ברגע זה."
ארבעה ימים לאחר מכן, אלסייה כיסתה בידה את פניה הבוערים מבושה וייחלה שהכיסא שבו היא יושבת ייבלע באדמה ביחד איתה.
מה היא עוללה?
היא ניסתה בכל כוחה לא לבכות שוב, והרימה את מבטה אל אמדאו. פניו היו מתוחים ובלתי מתפשרים, יותר משהיא ראתה אותם כך אי-פעם. מימינה ישבה אימם, המלכה, בהבעה נחושה כמו זאת של בנה. מימינה של האם, אביהם, האדם היחיד בכל החדר עם שמץ של אהדה כלפיה. היא לא הייתה מסוגלת להביא את עצמה להביט לכיוון הגבר שישב בצידו השני של אמדאו, החוליה האחרונה בשרשרת האנושית הזאת של אכזבה וכעס שהופנו אליה.
"אני מצטערת," לחשה אלסייה בפעם השלישית. "לא היה לי שום מושג שמצלמים אותי."
התירוץ הזה לא שכנע אף אחד. כולל אותה.
רגע אחד של חוסר זהירות. זה כל מה שזה היה. חוסר זהירות או לא, היא הייתה חייבת לנהוג בתבונה רבה יותר. היא הייתה נבונה יותר. במשך כל חייה היא ידעה לרסן תשוקות אנושיות ותגובות בסיסיות ביותר כדי להישאר תמיד בשליטה מוחלטת.
"אני אתחתן עם דומיניק," היא פלטה אל תוך הדממה. "אני הכנסתי אותנו לצרה הזאת, ואני זאת שצריכה להיענש. לא אתם."
זאת הייתה דרישתו הראשונית של המלך דומיניק בתגובה למאמצים הכנים של משפחת ברוּטי ליישר את ההדורים. נישואים לנסיכה אלסייה. לדבריו, זה היה מראה לעולם שהיא התלוצצה ושמשפחת ברוּטי המלכותית כן מכבדת אותו. זה שהעולם כולו ידע שהוא כבר עשה בעבר ניסיון לבקש את ידה של הנסיכה אבל נדחה בנימוס, לא הפריע לו כלל וכלל. למלך דומיניק היה עור עבה יותר מאשר לקרנף. היו לו גם יהירות של טווס ואכזריות של שליט עריץ מימי הביניים. כה נורא היה המוניטין שלו, שאף אישה פנויה מקרב האריסטוקרטיה של אירופה לא הייתה מוכנה אפילו לצאת איתו, שלא לדבר על נישואים. רצונו הנואש של דומיניק לשאת כלה עם דם כחול גרם לו לאחרונה להביא בתרמית אל ממלכתו קרובה רחוקה מאוד של בית המלוכה הבריטי ולהחזיקה כבת-ערובה עד שתסכים להתחתן איתו. החטופה הצליחה להימלט בעור שיניה ממש לפני החתונה הכפויה, כשמרצ'לו, אחיה השני של אלסייה, נחלץ להצלתה, למרבה ההשתאות של העולם כולו וחמתו היוקדת של דומיניק. ואז מרצ'לו נשא אותה לאישה, ובמהלך נשף הכלולות של מרצ'לו וקלרה פתחה אלסייה את פיה וגרמה ליחסים המעורערים בין שתי הממלכות להגיע אל סף נקודת הרתיחה.
"שלא תחשבי שלא התפתיתי לחשוב על זה," אמר אמדאו בפנים חמורות סבר, אבל אז אביהם פסק, "בשום פנים לא."
"אבל למה אמדאו צריך להפסיד את כל מה שיש לו בחיים בגלל משהו שהוא כולו באשמתי?" היא התחננה.
"כיוון שמפתה ככל שזה יהיה," השיב לה אמדאו, "לתת לך להתחתן עם האיש הזה... אני לא הייתי משיא לו מישהי שאני שונא, שלא לדבר על אחותי."
דמעה חמקה והחליקה במורד לחיה. היא מחתה אותה. "אבל זה באשמתי. בטח ישנה איזו דרך שבה אוכל לתקן את מה שנעשה ולהשיב את השלום לשתי המדינות שלנו."
האיש שהוצג בפני אלסייה לפני שלושה ימים, פנה אליה ישירות כעת, בפעם הראשונה. "זאת הדרך היחידה שתספק את שני הצדדים."
גבריאל סראס. "מסדר העניינים" שהובא על ידי הוריה ואחיה כדי לפתור את הסבך הזה ולהשיב את השלום לצרס ולמונט-קלר, והגבר הנאה ביותר שהיא ראתה אי-פעם בחייה. היא נתנה בו מבט אחד, רק לכמה שניות חטופות, וכל צרותיה פרחו לגמרי ממוחה.
גבריאל טס במשך שלושה ימים הלוך ושוב בין האי הים-תיכוני והנסיכות האירופאית הסמוכה כדי לתווך בין שני הצדדים. אלסייה שסרחה, ששפכה דלק נוסף על להבת המתח שכבר רחשה בין שתי המדינות, מצאה את עצמה, למרבה תסכולה, מורחקת מהתנהלות הדיונים. עד עכשיו, אחרי שהעסקה נסגרה.
עסקה סגורה או לא, זה לא מנע ממנה להתווכח ולטעון נגדה. "איך נישואים של אמדאו למישהי שהוא כלל לא מכיר יכולים להיחשב לדרך מספקת?"
"הכלה היא דודניתו של המלך. נישואיהם יאחדו בין שתי האומות, יביאו לחידוש היחסים הדיפלומטיים וימנעו מלחמת סחר שתעלה הרבה מאוד לשני הצדדים," הזכיר גבריאל לנסיכה, באדישות מופגנת.
אדישותו נראתה נטולת מאמץ לחלוטין. בן-אדם לא מגיע לרום העולם הדיפלומטי על ידי מתן דריסת רגל לרגשות בבואו לתווך בעימותים שהוא נשכר לפתור, אך הוא מצא את עצמו נאלץ לעמול על שמירת הריחוק הרגיל מאז שאלסייה נכנסה כדי להצטרף לפגישה, לבושה במכנסיים שחורים בגזרה צמודה, עם חולצת טריקו לבנה רפויה בעלת צווארון עמוק, כששערה הערמוני החלק תלוי סביב כתפיה. נפיחות סביב עיניה החומות הכהות העידה כי היא בכתה, והוא ראה די בבירור שהיא עדיין מתקשה לשמור על שלוותה. כמו אימהּ, המלכה איזבלה, הנסיכה הייתה קטנטונת, מה שניכר בהיותה מולו, בשר ודם, עוד יותר מאשר הוא התרשם משפע תמונותיה שהתקשורת ששה כל כך לפרסם. משהו בה הזכיר לו את הבלרינה המסתחררת שהייתה בתיבת התכשיטים המוזיקלית שהייתה פעם לאחותו.
מאז ההיכרות שנערכה ביניהם, לפני שלושה ימים, מחשבותיו נדדו לכיוונה באופנים שלא ניתן לסווג בשום פנים כמקצועיים. בכל המקרים המעטים שבהם הוא הבחין בה מרחוק, הוא חש צורך לעצור ולהביט לעברה פעם נוספת, והוא נאלץ לעשות מאמץ מודע להימנע מלבהות בה. אתמול, בביקורו החטוף בטירה, הוא בדיוק יצא ממכוניתו כשהיא הופיעה, כמובן מוקפת בכל שומרי הראש שלה, בדרך לאיפה שהוא. עיניהם נפגשו וננעלו רק לרגע. אך די היה ברגע הזה כדי לגרום לזרם לחלוף בעורקיו. די היה ברגע הזה כדי לאפשר לו לראות הבזק דומה של מודעות מבליח בעיניה.
הוא תיאר לעצמו שכל גבר שדם זורם בעורקיו היה בלי ספק מוצא את הנסיכה מושכת, אבל היה נדיר מאוד שגבריאל יחשוב מישהי לנחשקת במהלך עבודתו. התמקדות חסרת פשרות וסירוב מוחלט להשלים עם כישלון היו התכונות שסייעו לו להפוך לבעל יכולת במשא ומתן מהמובילים בעולם. לא הייתה סוכנות יוקרתית שלא השתמשה בשלב זה או אחר בשירותיו. השירות שהוא נתן היה פשוט – הוא שימש גשר בין שני צדדים שנמצאו בעימות, בין אם מדובר בחברות עסקיות, ברשויות ממשל או בסוכנויות של האו"ם. בזכות כישוריו הוא הצליח להביא כל סכסוך לפתרון מבלי שאף אחד מהצדדים ירגיש שכבודו נפגע.
הוא דרש וקיבל סכומים נכבדים מאוד על שירותיו אלה. נוסף להיותו אשף דיפלומטי שפועל מתחת לרדאר של כלי התקשורת, הוא התברך גם בעין מצוינת להבחין בחברות סטרט-אפ בעלות פוטנציאל גדול, כך שהשקעותיו הפכו אותו לאיש עשיר מעבר לחלומותיו הפרועים ביותר. גבריאל סראס היה המיליארדר שאיש לא שמע אודותיו. איש פרטי מאוד שמתעב את עולמנו הסוגד לאנשים מפורסמים, איש שאוהב מאוד את מעמדו האנונימי. הרומנים שהוא ניהל – אם כי הוא שנא לכנותם כך, בהיערכם בהסכמה בין שני אנשים בוגרים שנהנים אחד מחברתו של השני עד שמגיע הזמן ללכת הלאה – התנהלו תחת אותן מגבלות חמורות של פרטיות, ומעולם לא עם אחת מלקוחותיו. למצוא את עצמו כעת נמשך אל בתם של לקוחות, אל מישהי שמנהלת את חייה תחת אור הזרקורים של קרקס תקשורתי גדול, היה, לכל הפחות, מדאיג מאוד. כל ילדותו של גבריאל הייתה קרקס תקשורתי אחד גדול, וזה היה דבר שממנו הוא הקפיד להימנע מאז ועד עתה.
"ומה בנוגע לכלה?" אלסייה שאלה, בקול מחוספס שעורר בו מחשבות על חדרים חמים ואפלים שנועדו לתענוגות חושניים. "מותר לה להביע את דעתה בנוגע לכל זה? או שמשיאים אותה בניגוד לרצונה וללא הסכמתה?"
הוא התרשם שכעסה ודאגתה היו כנים לחלוטין. הנסיכה אלסייה ברוּטי, יקירת התקשורת האירופית, הבחורה שהתמחתה באומנות ניצול הרשתות החברתיות כדי להציג את עצמה ואת משפחתה בצורה שמושכת את תשומת הלב הרבה ביותר, לא הייתה אנוכית כמו שהוא היה בטוח.
"היא הסכימה לחתונה הזאת," גבריאל הבטיח לה.
הבעת פניו כשדיבר הביעה אדישות, נימת קולו – עם המבטא שאלסייה לא הצליחה לזהות בדיוק – הייתה נטולת כל רגש, אבל היה משהו במבטו הממוקד כלייזר וברטט של הקול הזה שגרמו לצמרמורת לחלוף בגבה. זאת הייתה צמרמורת שהצליחה לחמם, והייתה רחוקה מלהיות לא נעימה. למשך הרף עין קצר מאוד חלף ביניהם איזה חיבור, וצמרמורת חמימה נוספת התפשטה בקרבה. אבל אז הוא עצם את עיניו בבת אחת, ובפעם הבאה שהן ננעלו על עיניה, היעדר הרגש בקולו התבטא גם במבט שהוא השיב לה.
כגבר שבהחלט רגיל לכך שמקשיבים ומצייתים לו, גבריאל סראס היה בעל נוכחות שמשכה תשומת לב אפילו כשהוא לא דיבר בכלל. אלסייה הבחינה בו מספר פעמים מאז ההיכרות שנערכה ביניהם, ולמרות שברוב הפעמים הללו הוא היה רחוק למדי – מלבד פגישה אחת בחניון הרכבים של הטירה, כשהיא כמעט מעדה כשעיניהם נפגשו לפתע – הוא בהחלט לכד את תשומת הלב שלה. היה בו משהו שגרם לה להתקשות להתיק ממנו את עיניה, משהו שגרם לה להרגיש מין חמימות רכה במעמקי בטנה, למרות המסקנה שאליה היא הגיעה, שבו עצמו אין שום דבר חמים או רך. מתחת לחליפה האפורה המחויטת בצורה מושלמת הסתתר בבירור גוף שרירי ונוקשה שהלם בהחלט את תווי הפנים הזוויתיים והקשים, עם העינים החומות הכהות הללו, שהיו חמימות בערך כמו מפל מים שקפא. אפילו שערו השחור והסמיך עוצב בתספורת שלדעתה אף שערה לא העזה לחרוג ממנה.
כעס התעורר בה על יכולתו להישאר כה מנותק רגשית בעת שהם דנים במצב שבו מישהי נדרשת לוותר על כל עתידה רק כדי לחלץ את משפחתה מצרה. אלסייה התבוננה בו והתפרצה. "מה? קלרה כאילו הסכימה?"
"הושגה הסכמה," אמרה אימהּ בקול שלא הותיר מקום לוויכוחים. "גבריאל עשה מאמצים ניכרים כדי להביא להסכמות בין שתי המדינות שלנו. אחיך מסכים, המלך מסכים והכלה מסכימה. ההכנות לחתונה מתחילות עכשיו. נשף טרום-הכלולות יערך בעוד שבועיים, החתונה עצמה בעוד שישה שבועות. את תהיי אחת השושבינות, ואת תחייכי ותראי לכל העולם כמה את מאושרת מהשידוך הזה. כולנו ננהג כך." ובסיימה לומר את זה, אימהּ קמה בחן הטבעי שיכול להיות רק למי שנולדה להיות מלכה, ועזבה את החדר ללא מבט אחד נוסף לעבר הצעירה שבילדיה.
מוכת יגון על כך שאכזבה את אימהּ עד כדי כך, וכשהיא מבינה שהיא עלולה להתפרק בצורה מוחלטת לנגד עיני אביה ואחיה, ומול איש הקרח וכל אנשי הצוות הנוכחים, אלסייה קמה על רגליה. אחרי שנתנה מבט מצמית בכל אחד מהם, עזבה גם היא את חדר הישיבות, בראש זקוף ככל שהיא הצליחה לשאתו.
גבריאל סבל מכאב ראש שנבע ממתח שנגרם, בלי ספק, כתוצאה משלושה ימי משא ומתן אינטנסיביים בין המלך העריץ ומשפחת המלוכה היריבה שהשתוקקה נואשות לשמור על תדמיתה החיובית. גם העובדה שהוא כמעט לא ישן בכל הזמן הזה לא סייעה כלל, וכך גם בעיות המנוע שהתגלו במטוסו, שעליהן נמסר לו רק לפני זמן מה. תוכניתו לעזוב את טירת ברוקיס ולטוס הביתה לספרד נאלצה להתעכב, כך שהוא קיבל את ההזמנה של המלך יוליוס ושל יורש העצר ונשאר ללון בטירה. אחרי שסעד עם המלך והמלכה ועם בנם הבכור, הוא לוּוה דרך מסדרונות רחבים אל החדרים שהועמדו לרשותו. וכשנותר בהם לבדו, הוא גלגל את כתפיו וצווארו העייפים וניגש להתקלח.
יחסית למשפחות מלכותיות, בני ברוּטי היו דווקא בסדר. יחסית. נכון, הם מנהלים חיים מיוחסים, רק בזכות הייחוס שלהם הם מורמים מעם וזוכים לכבוד רב. אך בהשוואה למלך דומיניק פרננדז, הם דוגמה ומופת של צניעות וענווה. כך או כך, זה לא עניין את גבריאל יותר מדי. תפקידו היה להישאר נטול פניות ולתווך עד השגת הסכמה ששני הצדדים יוכלו לחיות איתה, והוא עשה את זה. אך זה היה תקדים מבחינתו, לתווך בנוגע לשידוך, וזה הותיר בפיו טעם מר שאותו הוא ניסה לגרש, בלי הצלחה, עם מברשת השיניים שלו. והוא היה די משוכנע שהתרעמותה של הנסיכה אלסייה על הנישואים הללו ודאי תרמה למרירות שעמדה על לשונו.
למרות תשישותו הוא היה מלא באנרגיה רבה מדי בשביל לישון. כעבור עשרים דקות שבהן עיניו סירבו להיעצם בהיאבקו בתשוקה של מוחו להעלות לנגד עיניו את דמות הנסיכה הקטנטונת, הוא התייאש והטיל מעליו את השמיכה. אחרי שמשך על עצמו זוג מכנסיים, הוא החל לשוטט ברחבי החדרים שהוקצו לו, עד שמצא בר מצויד היטב ומזג לעצמו מנה של בורבון. אילו היה מעוניין בכך, הוא היה יכול להרים את השפופרת של מכשיר הטלפון שהיה על הבר ולהתקשר אל מטבח הארמון, והשף התורן היה מכין כל מה שהוא היה מבקש. הוא היה חייב להודות, משפחת ברוּטי התגלו כמארחים מצוינים.
כשהוא לוקח איתו את בקבוק הבורבון, גבריאל פתח את דלתות הזכוכית הכפולות של חדרו ויצא אל המרפסת. אוויר הלילה החמים כבר איבד מעט מהלחות של היום, הירח המלא המרוחק האיר את הגנים הגדולים של הטירה. עם השפעה גותית ברורה על המראה שלה, הטירה מימי הביניים הייתה מלאה סודות ומסתורין. מרחוק ניתן היה לראות את האמפיתיאטרון העתיק שהפריד בין שני החלקים הראשיים של הטירה...
מחשבותיו נקטעו ופינו את מקומן לתחושה עזה שמישהו צופה בו, שגרמה לשיער על עורפו לסמור.
במשך שעות הייתה אלסייה שכובה בערסל. היא לא יכלה להתמודד עם סעודה משפחתית נוספת ולראות שוב את הבעת האכזבה של אימהּ או את פניו של האח שאת חייו היא בעצם הרסה. היא הרגישה לגמרי לבד, מלאת רגשות אשמה ובושה נוראית. אבל עכשיו, ליבה החל להלום כיוון שגבר הגיח מבין הצללים שעל המרפסת הסמוכה, ובהפנותו את ראשו לכיוונה, ליבה הלם עוד יותר חזק כשהתחוור לה מי האיש.
זה היה הוא. איש הקרח היפהפה שגרם לבטנה להתהפך.
תחת אור הירח איכשהו הוא נראה עוד יותר הורס, והיא ינקה שאיפת אוויר כשמבטה שוטט על מרחבי חזהו השרירי, הגברי כל כך, שהיה חשוף לחלוטין.
לרגע אחד, ארוך מאוד, כל השדים פרחו מראשה לנוכח מפגן כה אלוהי של גבריות.
לפתע היא הייתה לגמרי בטוחה שרק צערה גרם לו להיראות מולה. אז היא מצמצה מהר כדי לגרש את החיזיון, רק שזה לא הועיל כלל. זה באמת היה איש הקרח היפהפה.
דחף רגעי השתלט עליה, ולפני שעלה בידה לעצור את עצמה היא כבר קראה אליו, "גם אתה מתקשה להירדם?"
ליבו של גבריאל הלם בצלעותיו ונשימתו נעצרה עם הזיהוי המיידי של הקול המחוספס, הקצת צרוד, הזה, והוא הניח יד על מעקה האבן העתיק שהיה משותף למרפסת שלו ולזו הסמוכה, והביט אל החלל שלה. שם, שרועה על ערסל באור הירח, הוא ראה את הבחורה שמילותיה הנמהרות כמעט גרמו למלחמה בין שתי מדינות, ושדמותה מנעה שינה מעיניו.
הוא קילל חרש, למרות שליבו כבר התדפק חזק יותר על צלעותיו. לא היה לו מושג שהחדרים שהועמדו לרשותו היו צמודים למגוריה.
"ערב טוב, הוד מעלתך," הוא אמר בנימוס. "קבלי את התנצלותי על ההפרעה."
למרות שמיקומה בין הצללים מנע ממנו לראות בבירור את פניה, הוא חש בבירור שהיא מתבוננת בו.
"אתה לא מפריע לי כלל... זה בקבוק של ויסקי שאתה מחזיק שם?"
"בורבון."
"אני יכולה לקבל קצת?"
הדממה שהשתררה בעת שהוא היסס והתלבט הייתה מוחלטת. הדבר האחרון שהיה עליו לעודד הוא ניהול שיחה לילית עם הנסיכה היפהפייה שכל כך העסיקה את מחשבותיו במהלך הימים האחרונים הללו.
"בבקשה, משקה ממש יכול לעזור לי."
איזה נזק כבר יכול להיגרם ממשקה אחד מהיר, כשכל אחד מהם נותר בצד שלו של המרפסת? הוא עמד לוודא שזה אכן יהיה משקה מהיר. הוא יאפשר לה לגימה אחת קטנה ואז יבקש סליחה וישוב אל חדרו. "כמובן."
היא ירדה מהערסל וצעדה לכיוונו ברגליים יחפות. בהתקרבה ובצאתה מבין הצללים, בקושי היה לו די זמן להבחין בכך שהיא לובשת פיג'מה קצרה. ואז היא הניחה את ידה על המעקה – היא הייתה כה נמוכה, שכתפיה בקושי הגיעו אל קצהו העליון – ובחינניות נטולת כל מאמץ הניפה את עצמה מעליו. חיש מהר היא ניצבה לפניו, כשאור הירח נשפך על שערה הערמוני ואופף אותה בהילה שהדגישה עוד יותר את יופייה המעודן וגרמה לעיני הקטיפה הכהות שלה להיראות כמו מקווי מים עמוקים שאין להם תחתית.
מוקסם לחלוטין, אולי לראשונה בימי חייו, גבריאל מצא את עצמו חסר מילים.
