"מה יש לך את?" היא שאלה. "מה הקטע שלך עם אנשים שלא ראית כבר יותר משני עשורים? מה איכפת לך מהם? ולמה הם כולם מתים?"
הסיפורים של נירה קמחי עוזרד מתיכים יחד כאב ישן, מופנם, כזה שאין לו מילים, עם תאוות חיים עקשנית ומתריסה. חלק מגיבורות הסיפורים הן מהגרות מארגנטינה לישראל — נשים, נערות, ילדות — שצערן הוא על פי רוב צער של עקירה, של חיים בעולם חדש ובלתי מובן, עולם שאיבד את טעמו. לקשיי ההגירה מצטרפים כאבי התבגרות, נישואים כפויים או נטישה. אך מכיוון שאין לכאב מילים מובנות מאליהן, מכיוון שהמילים נקרעות בין שפות שונות — ספרדית, עברית, שפת הנפש ושפת הגוף —הגיבורות נאלצות להתכנס פנימה, או להפך, לנסוע הרחק, להמיר צער לשמחה ושתיקה לריקוד, שגרה של בדידות לאהבה גדולה. בדרך הן גם הופכות לספרות: משתוקקת, מדוייקת וטעונה.
נירה קמחי עוזרד נולדה בבואנוס איירס, ארגנטינה ועלתה לארץ בילדותה. היא בוגרת לימודי אומנות ותיאטרון במקסיקו סיטי ובמדרשה לאומנות ברמת השרון. עבדה כמרצה ומורה לאומנות. ספר שיריה "מרחוק אני שומעת ילדה" יצא ב־2021.