“היה שלום, פיליפ רות.
קראתי את הספר הזה לפני די הרבה שנים, והבוקר - עם הידיעה על מותו של רות - לא יכולתי שלא להיזכר בו, ולטובה.
זהו ספרו הראשון של רות שיצא לאור ב-1959. הספר קיבל תשומת לב מסוימת, בעיקר בקרב יהודי אמריקה, אך לא הרעיש עולמות.
הספר שהביא לרות את פרסומו הרב ואת פריצתו לדעת הקהל היה "מה מעיק על פורטנוי" שיצא עשר שנים מאוחר יותר.

הספר מורכב מנובלה ארוכה למדי, כשם הספר, ומחמישה סיפורים קצרים.
בנובלה "היה שלום, קולומבוס" (תרגום מוטעה שנובע מאי-הבנה כי "קולומבוס" היא עיר - עיר הבירה של מדינת אוהיו - ולא איש בשם קולומבוס) מסופר על סיפור אהבתם המהוסס של נער יהודי מרקע עני ונערה יהודיה ממשפחה יהודית עשירה, בדרך הבטוחה להתבוללות. גינוני העושר מוצאים חן בעיני הנער, אבל גם מדגישים את זרותו. זרות שתלך ותתגבר.
אני זוכר מהספר כל מיני מעקשי תרגום משעשעים. כנראה שהמתרגם התקשה להבין מהם ברביקיו, מונחים שונים של משחק הטניס, ובייחוד המאכל האקזוטי הלא מוכר שפשוט תורגם בשם "פיצא".

מהסיפורים הקצרים אני זוכר מעט, ובייחוד את הסיפור האחרון שעוסק בחוסר הנוחות של יהודים אמריקאיים, שמנסים להידמות ככל הניתן לשכניהם הלא-יהודים, לנוכח פתיחת ישיבה אורתודוקסית בשכונה.
מאיפה נפלה עליהם הצרה הזו? בכל פעם שעובר איזה ישיבע-בוחער עם כיפה וחליפה שחורה הם מתכווצים ממבוכה. איך הם יתרצו לשכנים הגויים את היהודיות המוחצנת והמוגזמת הזו?

רות עסק הרבה בזהות היהודית של יהודי אמריקה, והיטיב לעשות זאת.
הוא שם דגש עצום על המשפחה כמקור הזהות היהודית. וכמובן שלא משנה איזה יהודי אתה.
סופר גדול.”