התקופה הוא תמך במדיניות ליברלית: הוא דגל בדה-קרימינליזציה של סמים, בפיתוח דיור בר השגה וביצירת חלופות לכליאה במקרים של פשיעה קלה. אבל כשהמאהלים של חסרי בית התפשטו ברחבי העיר שלו, ומקרי המוות ממנות יתר זינקו, שלנברגר החליט לבחון מקרוב את הבעיה.
מה שהוא גילה זעזע אותו עמוקות: הבעיות הקשות של סן פרנסיסקו החמירו בשל מדיניות פרוגרסיבית, שטענה כי רק בידיה המפתחות לפיתרון. התופעה הזו חורגת מגבולה של סן פרנסיסקו: גם ערים אחרות בחוף המערבי של ארה"ב, כגון לוס אנג'לס, סיאטל ופורטלנד, עברו בעקבות המדיניות בה דגלו ממצב של סובלנות לתופעות של מחוסרי בית ופשיעה - למצב שבו הן מאפשרות את קיומן.
בסיפרו עוצר הנשימה "סן פיאסקו", חושף שלנברגר שהבעיה הבסיסית היא לא מחסור בדיור או בכסף המוקצה לתוכניות חברתיות. הבעיה האמיתית היא תפיסה אידיאולוגית המגדירה אנשים מסוימים, לפי זהות או חוויות אישיות, כקורבנות שמותר להם הכל, כולל התנהגויות הרסניות. התוצאה היא ערעור הערכים שמאפשרים את החיים בערים, ואף את הרס הציוויליזציה עצמה.