“הספר הזה הוא אחד מהספרים היותר נוגעים ויפים על אִמָּהוּת. כן, וגם כאובים. כי מה לעשות, אִמָּהוּת אף פעם לא באה בקלות. אין לתואר הזה הוראות הפעלה, והלמידה- ברובה היא עצמאית, ותמיד תוך כדי תנועה. וכל טעות שנעשה, תמשיך להשתרך אחרינו כשובל של אשמה, הלקאה עצמית, כתזכורת תמידית מה לא עשינו טוב.
הם התחילו באותה נקודת התחלה. שני סטודנטים מצטיינים, המחזיקים במשרות נחשקות, הבונים את עתידם. חתונה, שני ילדים שהצטרפו למשפחה. ואז הגיעה ההצעה המפתה לרילוקיישן בברלין. בעוד הוא טיפס והעפיל בסולם ההצלחה, היא נותרה מאחור. בזמן שהוא חתם על חוזים, היא נשארה בבית למיין כביסה.
הרילוקיישן שאחרי שמונה שנים בתוכו, הבינה שהוא לא רק רילוקיישן, התואר המדויק יותר להגדיר אותו זה הגירה.
יש בספר הרבה בדידות. בדידות בתוך תהליך הגירה, בהתערות בתוך חברה זרה, בדידות שנובעת מתוך מצוקת שפה הגורמת לחוסר קשר, או כזה הדורש מינימום תקשורת מילולית. בדידות בתוך מערכת זוגית, ותלישות בתפקיד האֵם.
זהו סיפור של מסע משפחתי, אבל בעיקר מסע של אישה, אֵם, אל תוך עצמה, מסע שבסופו צומחת ממנו אישה חדשה, גִּרְסָה טובה יותר של זו הקודמת. אישה שהגיעה לתחתית של עצמה, לתחתית של החיים, אבל מצאה את הכוחות לנסוק משם מעלה בכוחות מחודשים.
המשפחתיות על כל רבדיה מטופלת בספר: יחסי הורים ילדים, זוגיות, אחאות, כשכל הדמויות משורטטות ביד בטוחה ובדיוק מקסימלי, וכל זה בכתיבה מלאת כנות שלעיתים שורטת באמת שלה, שלא משאירה את הקורא אדיש, ומאוד מעוררת הזדהות.
רגיש ונוגע, ובעיקר מעורר מחשבה.”