“אתמול אחרי חצות, סיימתי לקרוא את "בטבעת החנק" של הנרי ג'יימס (שעה מצוינת לסיים ספר שכזה).
מדובר בנובלה לא קצרה, והוא, בעיניי גותיקת רפאים אנגלית/אמריקאית במיטבה (תורגם לעברית פעם שנייה ב-2002 תחת השם "פיתול כפול" בהוצאת בבל).
במרכז הסיפור עומדת מחנכת צעירה שנשכרת לטפל בשני אחים יתומים, בן עשר ובת שמונה, שחיים באחוזת כפר של דודם הנעדר תמיד. רוחותיהם של המשרת האישי של הדוד והמחנכת הקודמת שלהם רודפות אותם ומבקשות להשתלט על נפשם, בעוד המחנכת הנוכחית עושה ככל שביכולתה כדי להציל אותם.
הרבה פרטים בעלילה נתונים לאנטרפרטציות שונות, ולראות בסיפור אך ורק סיפור אימה, צ'יזבט, יגרום לו עוול, מפני שיש כאן אמירה מעניינת על ילדים בסיפור שנכתב בשלהי התקופה הויקטוריאנית, תקופה שבה שנות הילדות (בטח בקרב האצולה והחברה הגבוהה) עברו האדרה והוצגו כדבר טהור באופן מוחלט.
ג'יימס מציג כאן שני ילדים שמצד אחד הם יפים בצורה קיצונית, ידידותיים, חכמים, נעימים ומביעי אהבה, ומצד שני - מושחתים, מניפולטיביים, מעמידי פנים ורעים. אני ראיתי בקושי לקבל את הטוב והרע שבילד (ובתוך כך, את העובדה שגם באדם טוב יש צדדים לא נעימים), ובהבנה שילדים זקוקים להנחייה, לגבולות, לחינוך, את המשמעות של הסיפור. ג'יימס מדגים לנו כאן איך לפעמים הפער שבין היכולות הקוגניטיביות של ילדים, ובין הבשלות הריגשית שלהם, הוא הרה אסון ממש, ומה יכולות להיות תוצאות של הזנחה.
מומלץ.”