“כף הרגל, כחותם האל

את משה, הכרתי במכון שכטר, יחד למדנו שני חוגים, ארץ ישראל ומקרא, לגביו של משה, היה טבעי לשלב בין שני התחומים, משום שבעברו הוא חפר יחד עם אדם זרטל, הארכיאולוג, שידע לשלב בין הממצאים בשטח לבין המקור המקראי. הוא היה נאמן לגישתו, למרות העובדה שרבים מעמיתיו חלקו עליו.

משה, הרצה לנו בצורה מרתקת, לפני זמן מה, במסגרת חוג סטודנטים של מכון שכטר, על כפות רגלי האל, כינוי למתחמים דמויי כפות רגלים, שנועדו לכינוסים פולחניים, המשויכים לתקופת ראשית התנחלות בני ישראל. תיאוריה שלגביה קיימת מחלוקת לא קטנה.

באחרונה יצאה ספרו האחרון של זרטל, כפות רגלי האל איך גילינו את הגלגלים בבקעת הירדן. למרות שבעריכתו הסופית לא עסק זרטל, שנפטר לפני מספר שנים, היה ברור לי שאקרא ספר זה, מכיוון שקראתי את שני ספריו האחרים, עם נולד - מזבח הר עיבל וראשית ישראל, וסודו של סיסרא - מסע בעקבות גויי הים ושירת דבורה. שני ספרים שהיו נפלאים בעיני, משום שזרטל, כתב מעניין וקולח, ומכיוון שבגישתו הוא רואה בתנ"ך מקור היסטורי, אם כי במגבלות הטקסטים הקדומים.

כפות הרגלים וייצוג תנועה באמצעותם היו לזרטל, מעבר לאתר ארכיאולוגי עתיק יומין ומסקרן, גם מטפורה משמעותית לחייו, כמי שנפצע קשה במלחמת יום כיפור, ולמד ארכיאולוגיה ולאחר פציעתו, וכשהוא מדדה על כביו החל לסקור את אזורי השמרון והבקעה, שהיו מבחינה ארכיאולוגית, בחלקם הגדול חידה. במסגרת סיורים אלה, הוא גילה את המזבח בהר עיבל, ואת מתחמי כפות הרגליים, המציינים שני דברים, את דמותו של האל באמצעות כפות רגליו, ואף את המושג העלייה לרגל, מסעו של המאמין אל המתחם המקודש.

אדם זרטל, קיבוצניק מעין שמר, ידע שיש בידו מפתח, לגשר בין תקופה עלומה בתולדות ישראל, ההתנחלות, כפי שזאת עולה מבין דפי התנ"ך וכפי שהיא באה לביטוי בממצאים ארכיאולוגים ייחודיים, אותם הוא חשף.

זרטל, מנסה בספרו להוכיח את הקשר בין הפסוק הספציפי, "כל מקום אשר תדרֹך כף רגלכם בו לכם נתתיו" (יהושע א ג ) המציין למעשה את בעלות האל ועמו על הארץ, לבין אתרי כפות הרגליים שחשף, ממצא ארכיאולוגי ייחודי לארץ ישראל.

ספרו של זרטל, עוסק בנושא מרתק, אם כי מעט מופשט, בייחס לנושאים האחרים עליהם הוא כתב. בכתיבתו הוא משלב רגעים אנושיים, כמו את המפגש שלו עם בדואי זקן, שתהה בינו ובין עצמו, מדוע הישראלים מתעקשים לחפש אבנים מאוד ישנות, מהם מנסים להשיג באמצעותן?

ספרו של זרטל, מעניין, אם כי מעט קשה לקריאה, ייתכן ואם הספר היה עובר עריכה נוספת, הוא היה נגיש יותר. בכל אופן, זהו ספר מומלץ, לאוהבי הארץ הזאת, את נופיה הראשונים, כמו בקעת הירדן, בהקשר שלה למקרא.”