"לוחמי האור" מפלסים את דרכם בחיים מתוך אנושיות צרופה, שיש בה דבקות ואומץ, אך גם חולשה ורפיון, ולעולם - תקווה רבה. אם נלך לאורו של מדריך החיים הזה שפאולו קואלו, "לא קיימת אהבה בלתי אפשרית. הוא איננו נרתע מפני השחיקה, האדישות או הדחייה. הוא ידוע שמאחורי מסכת הקרח שאנשים עוטים על פניהם, מצוי לב של אש. הלוחם אינו נבהל כאשר הוא מחפש את מה שנחוץ לו. ללא אהבה הוא לא כלום". האם ייתכן שאיבדנו את האומץ להביט אל תוכנו, לחפש בפנימיותנו? האם היום, בעידן של מסעות בין כוכבים ושל שכפולים גנטיים, נדע גם לגעת בחלומותינו הראשוניים ובכמיהות הסמויות שלנו? בספר זה מאגד פאולו קואלו קטעים המצטרפים למסע חיים של "לוחם האור": האדם שביכולתו להקשיב לצליל הלב, האדם היכול לקבל את כשלונותיו בלי שתחושת התבוסה תמוטט אותו, האדם שיידע להזין את התקווה ברגעים של רפיון ושל שפלות הרוח.