“עם עובד היתה מתמיד אות להוצאת ספרים ראויה ומעבר לכך. הזמנים השתנו ועתה ההוצאה הזו נלחמת על מקומה בין הוצאות רבות אחרות, וזה לא נראה טוב. לא טוב משום שעתה עם עובד מוכנה להוציא כל ספר לא ראוי, ובלבד שעדיין תותיר חותם בשוק הספרים. חסדים קטנים הוא מסוג הספרים שהם תעתיק מסרט לכאורה, ספר (וסרט) מיותרים בהחלט.
במה דברים אמורים?
הספר מסופר משתי נקודות מבט מקבילות היכנשהו בארה"ב, משהו שמחוקק נינוח ואינטליגנטי (לא מסוג המחוקקים המוטרפים עתה, אפריל 2023) ייקח על עצמו לאסור בחוק, יחד עם המילה "הוי". שתי נקודות המבט האלה הם של העו"סית אלן, בגוף ראשון, ושל ג'ני בת העשר, בגוף שני.
אלן ממהרת בוקר אחד לעבודתה, אבל קריאה טלפונית דחופה לעזרת ילדה ממשפחה מטופלת שלה גורמת לה לחוש לעזרתה ולכך שלא תזכור שבעלה שם את בתה הקטנה בוואן שלה. הגעתה לבית ממנו נעשתה הקריאה הנואשת, הגעת המשטרה למשפחה המטופלת והמהומה שנוצרה תוך כדי ניפוץ החלון בוואן שלה, הוצאת בתה מרכב חם לאחר כארבעים וחמש דקות, הוכיחו שגם עו"סית היא ככל האדם ומסוגלת להזניח את בתה ברכב לוהט. סיפור אמריקאי, נו.
מנגד, ג'ני בת העשר עולה לאוטובוס אליו אמור לעלות גם אביה, בדרך לחיים חדשים ועבודה חדשה בעיר בה מתרחשת המהומה עם אלן העו"סית. לא משהו שג'ני לא חוותה מספר פעמים בעבר. אבל אביה מותקף ע"י כמה בריונים, המשטרה מגיעה והאוטובוס יוצר לדרכו הארוכה, ג'ני עליו והאב לא. בבוקר ג'ני מגיעה לעיר אחרת ורחוקה, נכנסת למסעדה, אוכלת ומקיאה, נעזרת ע"י המלצרית מודין המבוגרת לקום ולהתאושש, נלקחת לביתה של אותה מלצרית עם מעט מטלטליה עמה בתיק.
מכאן הבת הנזנחת בוואן נלקחת לטיפול נמרץ, אמה מורחקת בצו מהבת ויכולה להיות נתבעת לדין, אמה מתבררת כמלצרית שלקחת את ג'ני לביתה, אותה ג'ני שהיא כרגע ללא מסגרת כלשהי, ללא הורים. הדבר לא ייראה טוב כשיוודע בתקשורת בתחילה ובין המסגרות הטיפוליות בהמשך, שאלן העו"סית מצד אחד זנחה בתה ברכב לוהט, ומנגד, אמה מטפלת בילדה משום מקום.
פשוט סרט לכאורה כתוב בספר, על כל אמריקאיותו הנוטפת מכל סדק. לא אמשיך ואספר ואספיילר, משום שהבנתם שכשיש חסדים קטנים, תועפות צנצנות דבש נפתחו כדי לספק הפי-אנד, ואם אין די בכך, נוספו אי-אלו בקבוקי מייפל, שלא יחסר.
תאמרו, בוודאי, שבטח הכתיבה נעלה, חדה כתער, מהורהרת ומעניקה חומר למחשבה. אז אמרתם וגם טעיתם. זהו ספר שלא יוסיף כבוד לעם עובד, גם לעם קורא, בהנחה שעם ישראל עדיין קורא, נטל ההוכחה כולו עליכם. אתם לא צריכים להוכיח שאתם קוראים ודווקא את הספר הזה, כל ספר אחר של מאיר שלו יספיק.”