“"גם לבנאדם בלי מצפון צריך שיהיו כמה קווים אדומים" ולצערו של אלמוג, כבר בתחילת הספר, הקוראים מבינים מהו הקו האדום שלא כדאי לאלמוג לחצות - קו אדום יפהפה עם שם של סבתא. רותי האחות הקטנה והיחידה של איתן, לוחם שייטת בפני עצמו, בין החברים הטובים של אלמוג (בנוסף להראל ולאביתר, עליהם נכתבו הספרים הקודמים בסדרת השייטת).
הספר מתחיל בחתונה של איתן ובאזהרה מפורשת שלו לאלמוג, לא להתחיל עם אחותו הקטנה בחתונה. בהתחלה מצליח אלמוג לעצור את עצמו, אך קורה מה שקורה ולאחר שהוא חוטף מאיתן שלא בצדק, הוא מחליט לחצות את הקו.
אני חושבת שרוב הקוראים, היו מצפים שספר על לוחם שייטת יהיה ספר על לוחם אמיץ ללא חת ואלמוג אכן כזה, אבל יש לו חוק: את המלחמות להשאיר לצבא. באזרחות הוא דווקא די פחדן: הוא פוחד ממחטים, מכרישים והספר הזה הוא בעצם ספר של חוקי התמודדות עם הפחד הכי גדול שלו: האהבה.
אין בספר הזה סיפור גבורה גדול כמו שהיה בספר שעסק באביתר. אלמוג הוא גם לא טיפוס המפקד הנערץ כמו הראל שי. אבל אלמוג אמיץ בדרכו שלו. במהלך הספר הוא לא מפחד להכיר ולהודות בחסרונותיו וטעויותיו ולדעתי זו אחת הסיבות שבגללן קשה בסופו של דבר לא להתאהב בו.
לא קל להתאהב באלמוג, אלמוג הוא שובר לבבות סדרתי. גם את הלב של רותי הוא שבר לא פעם במהלך הספר, אבל לצד הדמעות שהיא הזילה בגללו, בזכות אלמוג, גם רותי עברה תהליך שבו למדה דבר או שניים על עצמה ועל החיים בכלל. אסכם במילים של אלמוג:
זו הבעיה של הליצן, כשהוא רוצה להגיד משהו רציני, אף אחד לא מקשיב לו.
רותי הקשיבה ולמדה, אני הקשבתי, למדתי ונהניתי וגם לכם מומלץ להקשיב לאלמוג, כי מתחת למעטה ההומור והקלילות מי שמקשיב / קורא את אלמוג זוכה בשיעור לחיים.”