איך שרדת, איך לא השתגעת, איך לא התאבדת?" שואלת בפליאה ניצה הבוגרת את הילדה העצובה שניבטת אליה מתמונה מטושטשת, הילדה שהייתה היא עצמה.
רבים מפנים אותה שאלה אל ניצה הבוגרת. ביומן שכתבה במהלך כמעט עשור מתעדת ניצה סקולניק את ה"איך" הזה. המילים, שהיא כותבת לעצמה או כמכתבים למטפלת (שאותם לרוב אינה שולחת), מצטרפות במשך השנים ליומן המתאר תהליך טיפולי יוצא דופן
יהודה אטלס:
איך שרדת? איך נשארת שפויה? ניצה,אם את יכולת לכל מה שעבר עלייך,אולי יש תקווה לכל מי שסובל בעולם זה.כי קשה ךתאר נקודת מוצא חשוכה ונוראה יותר מזו שממנה יצאת...
אחרי שהוציאה לאור את סיפור ההתעללות שעברה בילדותה, ב"שלום לך מסה הקטנה", מחוזקת מהתגובות החמות, עושה סקולניק צעד אמיץ נוסף ומזמינה אותנו אל חדר הטיפולים בלי להסתיר ובלי להסוות דבר.
הקריאה איננה קלה. אך בצד המועקה והכאב שבהזדהות עם הילדה/אישה המצטיירת לעינינו, מעניק הספר תקווה גדולה והשראה למי שמתמודד בעצמו עם פגיעה נפשית, ולמי שמבקש לסייע לאנשים פגועים.
"פרפר שחלם להיות אריה" הוא סיפור של הושטת יד אל הדחוי והפצוע שבתוכנו;
סיפור של השלמה וקבלה, וגם של פריצת דרך אמיצה ואקטיבית, תוך עמידה הָרוּאִית על הזכות להיות אישה מאושרת.