"קשה קשה מאוד לחשוב בשעה רותחת זו,על אותו הנושא,הלוחץ את הלב כמו בצבת של ברזל,אבל קשה עוד יותר לא לחשוב ולכתוב על נושא זה ולהחניק את הכאב שבלב ולהפנות לנושא אחר."
שני מסמכים נדירים שנכתבו בעצם ימי השואה בעברית בידי חברי ארגון ברית ציון שרדו את תלאות המלחמה והשחרור והופקדו למשמרת עולם בארכיון יד ושם. האחד הוא אלמנך שכתבו בגטו קובנה חברי גדוד "מעפילים", נערים ונערות כבני חמש-עשרה, והאחר ביטאון שכתבו חברי הארגון שנכלאו במחנה קאופרינג 1. בספר הזה מוגשים לקורא שני המסמכים במלואם.
ארגון ברית ציון קם בקובנה עוד בימי הכיבוש הסובייטי של העיר, והוא חרת על דגלו את השאיפה לאחדות ציונית, את המאבק לכינונה של מדינה יהודית ואת בכורתה של העברית. שלושת העיקרים האלה מחלחלים כחוט השני בשני המסמכים שבידנו, מעט ששרד מפעילותו הענפה של הארגון.
"אם נשאר בחיים", נכתב בפתח האלמנך, "יהיה הספר הזה לנו, למעפילים האבציים, ספר זכרון מעבודתינו הציונית בגיטו, [...] אך אם גורלנו למות, אז בספרנו זה, נציג מצבה לכל עבודתינו הקדושה". לעיני הקורא בניצוץ ובאלמנך נגלים חיי הרוח של צעירים וצעירות הנתונים בצבת הברזל הנאצית אבל ססמתם היא "היכון לקראת חירות!".