על הר מירון, בגליל הישראלי, חייתה נוצה אדומה. היא הייתה מאחרונות השאמניות שהחזיקו את הדרכים הישנות חיות בארצנו. בתפקידה כהולכת בין העולמות, הביאה ריפוי, טקסים ויותר מהכול אהבה אמיתית וטהורה לכל אשר התדפק על דלתה וביקש.
אני זוכר אותה. אני זוכר את דמותה, אני זוכר את מילותיה ואני זוכר את ההבטחה שהבטחתי לה לפני כל כך הרבה מאות שנים. כתוצאה מהזיכרון וההבטחה, כתבתי את זכרונותיי איתה – את שלושת מפגשיי עמה ואת כל השיעורים, הטקסים והסודות אותם חלקה עמי. ספר זה הוא לא רק הגשמת הבטחתי אל נוצה אדומה אלא גם פתח ענק, מקודש ומופלא לחיים שאמניים, לסודות ההרים הישראליים, ולדרכים הנשיות העתיקות אשר בעבר שגשגו בעולם ובארצנו ואשר לאט לאט מוצאות לעצמן דרכים לשוב אלינו ולהיטיב את עולמנו. זהו ספר המוקדש לאחת מאהבות לבי והוא שירת הלל לנשים שעושות כדי להיטיב את עולמנו.
דוב אהבה הוא איון – משרת את גבירת הבריאה כולה ונושא את נוכחותה לכל מקום בו הוא נמצא.