ספר נונסנס קצר, משעשע, מפתיע ומעורר מחשבות.
זה סיפור על פרה עיוורת שחצתה את גבולות המחשבה במסעה לאדמה הוורודה, ועל המפגשים שלה עם חתול הבית האבוד של גברת פומרנץ. סיפור על גדרות, מחסומים ושומרים שצריך לעבור. על גברת פומרנץ שמתגעגעת לחתול שלה. על שיטות ההליכה של הפרה. על כהני הידיעה שמנסים להראות לפרה העיוורת את הכיוון הנכון. על הקשיים שלה ביצירת רצף שעות וימים אשר מתאים למסע. על מפגשים שלה עם חתולים מזמנים אחרים. על ריחות שמשבשים הבנה. (גם בלעדיהם הסיפור רצוף בשטויות.) על גילוי מקום הארץ הוורודה (ברור שבמזרח, אבל איפה מתחיל המזרח?)
למרות נחישות הפרה העיוורת להתגבר על המכשולים שבדרכה ולהגיע אל הארץ הנכספת, היא מוצאת את עצמה שוב ושוב בנקודת ההתחלה שבו נמצא בן שיחה – החתול. הפרה מתנהלת מול ימים שעות ושבועות שסדר הזמן שלהם הולך ומתבלבל, ופוגשת דמויות מפעם, ומפעם שלפני הפעם ואולי גם מאף פעם. היא נאלצת להשתמש במילים שהריח שלהן משבש את מחשבתה.
הספר פותח בפרה עיוורת (שבמבט לאחור ראייתה דווקא הולכת ומתחדדת), וממשיך עם חתול (או לפחות עם החיוך שלו) שכנראה יצא מארץ הפלאות של אליס. הוא מסתיים במפגש עם שומר השער מהפרדוקס של קפקא (או לפחות במפגש עם צל השומר ובגילוי כובד הצל המצל עלינו).
ואולי הסיפור לא מסתיים בצל, אלא במראה של הארץ שאיננה.