במהלך הכנת המדריך, באחד מביקורי בלונדון – עברתי מפגישה לפגישה, תוך שאני מחפשת יוצרים מקומיים, חומרים, תובנות ועניין חדשים לצורך הכנת המדריך החדש על העיר.
כשיצאתי מפגישה מרתקת עם מנהלי משרד האדריכלות שעיצב את המתקנים המרכזיים לאולימפיאדת 2012, בדרכי אל הפגישה הבאה, שכחתי את מצלמת המערכת, על עדשותיה וכל הציוד המשלים שלה, על ספסל הרכבת התחתית. רק כשירדתי מהרכבת בתחנת צ'רינג קרוס הסואנת הבחנתי בחסרונה.
מאוחר יותר למדתי שיש למערכות התחבורה הציבורית של לונדון משרד העוסק באיתור אבידות, את התנהלותו של המשרד וקורותיה של המצלמה למדתי רק בהמשך. אדלג לסוף – הסיפור עובד. היעילות, הנעימות, השירות, ההקשבה והניסיון לסייע הדהימו אותי. חוויית הביקור הזו המשיכה והתחזקה כשהסתובבנו בשוק הבשר בספיטלפילדס ובאזור האיסט אנד, שתחייתו המחודשת היא כבר בגדר חדשות ישנות.
חשתי צביטה של קנאה.
העיר הענקית הזו, על מליוני בני האדם הנכנסים ויוצאים ממנה מדי יום, כלי התחבורה, המסחר, המרכז הפוליטי, המנעד העצום של קבוצות האנשים השונות – כל אלה מוכלים במסגרת שנקראת "לונדון", באופן מעורר השראה.
המצלמה נמצאה, טופלה והגיעה לביתי במשלוח מיוחד לאחר מילוי פשוט של טפסים ושתי שיחות נעימות עם פקידה שטיפלה באבדה.
אני מניחה שנעים לנו תמיד להיזכר בחוויות חיוביות, אבל קשה שלא להכיר באנרגיה המדהימה שבירתה של אנגליה משדרת בראשיתו של העשור השני של המאה העשרים ואחת.
אי אפשר להתעלם מההלימה שבין קריאת טקסט לצפייה בתכניות מתאר וביקור בשטח, על הקרקע. עובדה היא כי מכלול אתני עשיר מצליח לייצר מציאות סימפטית ואנרגיה נעימה – ברכבת התחתית, בחנות, במוזאון, בכביש ובמשרדי העיריה. זוהי אנרגיה שונה מזו של ניו יורק. אנרגיה שמחוברת לעשייה, שכל הדיוט יכול לחוש, לראות, לגעת וליהנות ממנה.
סמואל ג'ונסון, מאוהביה הגדולים של לונדון, אמר ש"כשאדם עייף מלונדון, הוא עייף מהחיים". הקלישאה הזו נכונה גם היום.
מדריכי מטרופוליס – המדריכים לנוסע האנין
מדריכי מטרופוליס הם ספרי טיול עירוניים המיועדים למטייל האנין. אתרי החובה, מסלולי סיור לפי אזורים, היסטוריה, תרבות, אמנות, פסטיבלים, מוזיאונים, גלריות, ארכיטקטורה, פינות לא מוכרות ועוד.
בנוסף למסלולים המדריך כולל מידע לנוסע, רשימת בתי מלון, מסעדות, חיי לילה, חנויות בוטיק, שווקים, במות ואולמות, כתובות ואתרי אינטרנט מומלצים.
