“אמרי לי, אמא, מה פתאום עלינו ארצה?”
אמי ואני ישבנו בסלון עם קפה ומאפה של אחר הצהריים, באווירה אפופת עשן סיגריות.
הסלון שלה שימש לה גם חדר שינה בדירתנו החדשה והקטנה בת שני החדרים, ששכרה כשנתיים קודם לכן, בשנת 1939, ברחוב רמב”ן 55, בשכונת רחביה שבירושלים.
שאלתי שוב: “אמא, איך זה קרה שפתאום עלינו ארצה מברלין?”
מתוך סיפורי ילדותו וסיפורי חיים דרמטיים של משפחתו משני צדיה, פורשׂ תומס מרקס מסכת מרתקת, עדות לתקופה ולתרבות, המשתרעת על פני דורות אחדים, החל מאירופה לפני המלחמה, דרך מאורעות המלחמה והשואה, שנותיה הראשונות של המדינה, קליטת העלייה ועד ימינו אנו.
בסגנונו הייחודי, מעביר המחבר אל הקורא את חוויותיו ואת החוויות שליקט מסיפורי בני משפחתו, תוך שחזור רגיש וצבעוני של המניעים והשינויים שמאחורי חוויות אלו.
התוצאה היא יצירה קריאה, הנוגעת לא אחת באמִתות החיים והופכת את סיפורם של תומס ושל בני משפחתו לסיפור עלילה נוגע.
תומס מרקס נולד בברלין בשנת 1929 וגדל בירושלים משנת 1933.
בנעוריו היה חבר בתנועת נוער חלוצית ושם התגבשה השקפת עולמו.
הוא השתתף במלחמת העצמאות, נמנה עם מקימי קיבוץ צרעה והיה חבר בו במשך שלוש-עשרה שנה.
בקיבוץ נישא לחברתו, אסתר, ילידת ירושלים, ושם נולדו שלושה מארבעת ילדיהם – אלדד, עופרה ונעמי.
ילדם הרביעי, צביקה, נולד בבני ברק, לשמחת המחותנים הדתיים.
הוא למד כלכלה ומנהל עסקים ועסק בתחביבים כשחמט וצילום.
כל השנים לצד אסתר, הילדים ובני זוגם, הנכדים והנינים, לא העלה בדעתו שחיי שגרה אלו עשויים לעניין אחרים.
בכתיבה החל לעסוק לאחר שיצא לגמלאות.
מאוסף זיכרונותיו וזיכרונותיהם של קרוביו הרבים מענפי המשפחה השונים, החל להתגבש הספר.
“עופרת לא משקרת” הוא ספרו השני של תומס מרקס, שיוצא לאור כעשור לאחר ספרו הראשון, “יעופו שבבים”, 2004.