“אנדרו רידקר
האלטרואיסטים
משפחת אלטר היא משפחה מסובכת. האב פרופסור ארתור אלטר נכנס לצרות בתור תחביב. והפעם נגמר לו הכסף והוא לא עומד בתשלומי המשכנתא.
נוסף לדברים האלה הוא סובל מעוד שלל תכונות מעצבנות ועולה על העצבים של בת זוגו הצעירה ושל ילדיו.
בעבר היה ארתור נשוי לפרנסין עד שזו מתה מסרטן. פרנסין היא אם ילדיו אית'ן ומגי.
הילדים של ארתור מתוסבכים לא פחות ממנו: אית'ן הוא בחור בודד מלא בחרדות ובקשיים חברתיים ורגשיים.
מגי לא אוכלת מספיק ומרעיבה את עצמה מבלי שהיא יודעת למה. קורה לה לפעמים שהיא מתעלפת.
כל הספר מתרחש בארצות ברית חלקו בסנט לואיס חלקו בברוקלין חלקו במקומות אחרים.
ארתור מתקשה לנהל חיי עבודה תקינים ומתקשה במערכת היחסים עם זוגתו.
ילדיו של ארתור לא מדברים אתו. שני ילדיו מתגעגעים לאימם המנוחה שהייתה אי של שקט ושלווה במשפחה.
ארתור חושד שאשתו המנוחה הורישה לילדיו כסף לפני שמתה. לשם כך הוא מזמין את ילדיו לביקור אצלו. בהמשך העלילה מתבררים הרבה דברים והעלילה מתפתחת לאט.
הספר מלא בהומור שחור, אנושיות וטבעו האמתי של האדם.
יש בסאגה הזו הרבה הומור לצד רגעי עצב. הסופר בן ה27 אנדרו רידקר יודע לשלוט במינונים של ההומור השמחה לצד העצב והדיכאון.
ספר זה הושווה בארצות הברית לספרו של ג'ונתן פראנזן 'התיקונים'.
את הספר תרגם מאנגלית: גיא הרלינג.
הספר מכיל 379 עמודים.
הספר מומלץ מאוד לכולם: מצחיק, חכם ומלא בתובנות”

“ספר מתיש ביותר.
ספר שעלילתו בנאלית, חיי משפחה שגרתיים, ואין שום חידושים מפתיעים ומעניינים.
לקראת הסוף התחלתי לדלג על דיאלוגים פילוסופיים מעייפים. חיכיתי לשווא להתפתחות מעניינת - אך לשווא.
כמעט ואין שום התקדמות בעלילה, אלא, ריבוי של סיפורי עבר, שלעיתים מיותרים, ורק תורמים להגדלת הנפח של הספר.
סגנון הכתיבה המצויין וההומור החביב אינם מחפים על השעמום בקריאתו.
הסיבה שגרמה לי בכל זאת לסיים את הספר הייתה שהותי בבית מלון עם הספר בסוף שבוע, ללא שום ספר אחר שיחליפו.”

“ספר מעולה. כפי שכתוב על הדש האחורי "...הגרסה המיליניאלית לספר "התיקונים" של ג'ונתן פראנזן.." - אכן מאוד מזכיר את הז'אנר של תיאור משפחה אמריקאית על צרותיה - אב,אם ושני ילדיהם הבוגרים. סיפורו העצוב של אב המשפחה ארתור שלא מצליח לקבל קביעות באוניברסיטה בה מלמד שנים ארוכות ולאט לאט שעות ההוראה שלו מקוצצות, אם המשפחה פרנסין שנפטרת ממחלה ומורישה את כספה לבתה, הבת מגי שכל רצונה לעזור לנזקקים ולא להשתמש בכסף שירשה לצרכיה היא, אחיה אית'ן הגיי שמאוכזב מחוסר היכולת שלו ליצור קשר עם אנשים. עיקרו של הספר הוא הזמנתו של האב ארתור לשני ילדיו הבוגרים לבלות איתו סוף שבוע שנתיים לאחר מות אשתו ולאחר שלא היה לו שום קשר עם ילדיו ותכניתו לבקש מהם עזרה כספית כאשר הם לא מודעים לתכניתו ולהם תכניות אחרות לגמרי. ברקע סיפור חייהם של בני המשפחה לאורך השנים. העובדה שאת הספר המצויין הזה כספר ביכורים כתב סופר בן 27 היא לפלא בעיני. כתוב נהדר. מומלץ מאוד.”

“ספר על שכבת ביניים יהודית, בארה"ב. יש בהם הכל: התנדבות למען מסכנים, טיולים ולימודים באירופה ובארה"ב, ניאוף אחד לפחות, ועשיית צדק על ידי הנבגדת הגוססת.
אוסף של תופינים , נחמד, שבלוני במקצת, כתוב בשפה "נכונה", אין בו פירכה או סירכה כדי להיאחז בהם ולהזדהות עם דמות כלשהי מהגיבורים/רות (איני יודע איך לכתוב , מחכה להוראת אחת השרות בממשלה החדשה שמנסה לקום בימים אלו).
אומרים על יופי של אנשים , גברים או נשים, כי הוא קיים כאשר העין נמשכת למשהו, א-סימטריה מסוימת אולי נקודת חן קטנה רומזת לא רומזת, וכזו צריכה להיות הכתיבה והקריאה של ספר.
אפילו קונפליקט שהיה מיועד להיות בין צוואת האם לבעל שקרנן, והילדים היורשים, טבע ביוון ה"קונצנזוס ההתנהגותי של מעמד הביניים".
אכן עולם אציל. אבל.. איך אומרת שושנה עטרי ב"שלמה המלך ושלמי הסנדלר .." זה הכל כה נחמד ויפה חי אלי, אך זה לא בשבילי , זה לא בשבילי".
הציון ניתן גם בגלל שאין משהו רע להגיד על ספר סתם (לא סת"ם).
נ.ב סוף סוף ספר שלא מערבים את מדינת ישראל לשום צד.”