“יוצר גאון שהוביל את עולם השירה מהרומנטיקה למודרניות. מי היית ארתור רמבו (Rimbaud)? כיצד כתבת בגיל כה צעיר, בו האישיות עוד לא מגובשת דיה, שירה נצחית ומקורית כשבאמתחתך ניסיון חיים כה דל ?

אם מישהו אי פעם הגיע קרוב לתשובה – זהו Graham Robb. ביוגרפיה היא הרבה יותר מאוסף תעודות ועדויות המסודרות בסדר כרונולוגי. האמנות נמצאת בקישורים, במילוי החלל החסר בצורה זהירה וחסרת פניות המבוססת על הקשרים שנוצרו תוך כדי לימוד מדוקדק והתעמקות במגוון המקורות.
Robb, בניגוד לקודמיו שבחרו להדחיק אירועים מסוימים ולהתכחש לאחרים, לא מציג לקורא אידיליה על חיי רמבו. אלא, הוא מתעמת באופן גלוי עם פרשנות קודמת ומוטעית שמטרתה לדחוס אותו לתוך תבנית של משורר אקסצנטרי שהחליט להפסיק לכתוב שירה ובחר בחיים של הרפתקנות וחיפוש אחר ממון – דבר שהוביל לאבדון ומוות בטרם עת. (אולי כעונש על שלא דבק בכישרונו?)
Robb מתעמת באומץ עם שאלות שנותרו ללא מענה, מציע פתרונות אפשריים ומייחל למציאת חומר חדש שישפוך אור על תקופות בחיי רמבו.

בביוגרפיות קודמות היה קושי למצוא קו מחבר בין חלקי חייו של רמבו. ומה שונה הפעם? חייו לאחר גיל 21 (סוף עידן כתיבת השירה) כמורה לצרפתית בלונדון, שכיר חרב באינדונזיה, סוחר קפה באתיופיה וכמוביל מסעות תגלית למעמקי יבשת אפריקה - כולם נתפשים (בלא מעט הומור) כהמשך כמעט טבעי לאדם סקרן החי בתנועה (מנוסה?) מתמדת, מחפש תשובות לשאלות ישנות וממציא עצמו מחדש ללא הרף, אך נשאר תמיד אותו ילד הכמה לאהבה ואישור.
אמצע המאה ה 19. צרפת שסועה ממלחמות פנימיות וחיצוניות. רמבו תלמיד מבריק בעיר מגוריו. ניסיונות קבלה לאליטת המשוררים לא צולחות. שיריו מתקבלים בתגובות שבין "קשקוש מוחלט" לבין "יראת קודש".

ארתור רמבו כתב את שיריו בצעירותו. בבגרותו הוא חי אותם.

המוטו של המשורר לפי רמבו – חקירה פנימית על ידי חשיפת הנפש והגוף לכל סוגי היופי והכאב. ויסות מחדש של כל החושים ללא גבולות ובכל האמצעים: אהבה על כל צורותיה, כימיקלים כמו אלכוהול וחשיש, סבל וטירוף. מתוך כל אחד מאלה זיקוק התמצית - כמו ערמת עלי לבנדר לכדי טיפה טהורה אחת.
עד כמה רחוק הוא הלך? עד הקצה. שיכרות של ימים מאבסינת, אלימות, רומן סוער עם המשורר Paul Verlaine, חיים בערים שונות באירופה, התנסות במגוון עצום של עבודות, חשיש, חיי נדודים ללא אגורה ובעיקר – יצירה בלתי פוסקת.
מן השלב הלירי בחיפושיו נשארנו עם אוסף לא גדול אבל נצחי של שירה. מן השאר נותרו רק מכתבים.

מה הזין את מוחו הקודח? כוח אינטלקטואלי עצום, סקרנות בלתי נדלית, יצירתיות שופעת, חשיבה עצמאית, מקוריות, כאב מודחק מנטישת אב ותלות באם נכה רגשית - כל אלה הובילו לחיפוש מתמיד אחר תרופה שתקל על הסבל הקיומי. השירה הייתה התרופה עד תחילת גיל עשרים. בהמשך, כאשר לא הביאה מזור, נראה שהוחלפה באמצעים אחרים.
נפש מסוכסכת שחיפשה מוצא בנדודים, לימוד אובססיבי, מסעות מסוכנים ולבסוף גם צבירת הון.
גאון בעל כוחות פיסיים ונפשיים על אנושיים שחיפש ללא פשרות את האמת והמשמעות בחיים, וכמו שכתב – "כל עוד לא מצאתיה (את האמת) לפחות אדע בבטחה שכל מה שסביבי הוא הבל" (דתות, מוסר חיצוני, תהילה ואפילו שירה)

לו רק יכולתי לפגוש אותך בהרר (Harar) ולהזהיר אותך שהסרטן מתפשט בברכך ובקרוב בשאר גופך. לו רק יכולתי לצעוק ליושבי המעבורת מעדן למרסיי שמישהו חייב לוותר על מקומו בשבילך כדי שתגיע במהרה לבית החולים. לו רק יכולתי להזריק לגופך משככי כאבים כדי שלא תסבול כל כך. לחבק אותך.

הותרת אותי מזדהה, מבולבל ומשתאה לנוכח קורות חייך ושיריך. היש סיבות טובות מאלה לקרוא ביוגרפיה?”