הקדמה
ספר זה נכתב במקור בעברית לפני כרבע מאה, בשנת 1995. בזמן זה הייתי אב לשלושה ילדים קטנים, לאחר סיום שנתיים של פוסט־דוקטורט בהנדסת חשמל בטכניון, ולאחר שנת מחקר באונ' הרווארד בארה"ב. לא באמת ידעתי מה עומק הידע שאני מחפש ולא שיערתי בנפשי לאיזה מסע מטאפיסי אני עומד לצאת.
לאחר סיום קטע זה של מסעי וכתיבת ספרי המשכתי את חיי היצירה בעולם החומרי. עד שנת 2020 הספר חיכה להתגלות מחדש בזמן הנכון וכעת הגיע הזמן להנגישו בשפה העברית.
התרגום מאנגלית לעברית נשאר נאמן למקור ככל הניתן, אך ישנם מקומות בודדים שבהם הרגשתי צורך לדייק יותר כדי להקל את ההבנה של הכתוב.
הספר מציג נקודת מבט ואינו בא להציג אמת אולטימטיבית. ישנה רק אמת אחת כזו והיא הריק הטוטאלי, חסר התיאור אבל מעצם קיומו יש לו משלים אשר בו הכול אפשרי. מעבר לאמת זו, כל השאר הינו אינטרפרטציה הנתונה להשפעות של נקודות מבט אישיות.
מדי פעם ההשקפה תוארה בתמצות מתמטי אבל אין בכך כדי לפגום בקריאת הספר. הספר מנמק באופן לוגי את קיומו של היש, אך אל תתייאשו, תנו למשפטים לשקוע במודעותכם וההבנה תגיע, אם לאחר מספר ימים, אם לאחר מספר עמודים ואם לאחר קריאה נוספת.
יש אלה שיראו בספר זה סיפורי מסעות מטאפיזיים, מסעות אסטרליים או חקר חוץ גופי, כפי שנפוץ לקרוא להם היום. כיום קיימים ספרים רבים בנושא זה ויש קבוצות הולכות וגדלות של אנשים החווים מסעות אלה בצורה ספונטנית או יזומה, אך לא כך היה הדבר בעת כתיבת ספר זה. כאשר יצאתי למסעות המתוארים כאן לא ידעתי כלל שיש שם לתופעה זו וכי ישנם אנשים נוספים החווים חוויות כאלה, אם כי גם בימינו מעטים מאוד מספרים על סוג זה של מסעות בעודם ערים ועושים פעולות יומיומיות רגילות, כפי שקרה לי.
ואולי יהיו גם כאלה שיראו בספר זה ספר מדע בדיוני, שכן הדברים שמתוארים כאן הם בהחלט מדע, אשר יכול להיראות לחלוטין בדיוני לאחדים. בואו רק נזכור שרוב הטכנולוגיה של היום הייתה בגדר מדע בדיוני לפני שנים לא רבות כלל וכלל.
אני מקווה שכל אחד יפיק משהו מספר זה, גם אם הדבר יסתכם ולו במשפט אחד שיעזור לו או לה להתחיל את מסעו או מסעה האישי, או אולי יעניק נקודת מפנה או תובנה נוספת במסע שכבר החל. אני בטוח שספר זה יגיע לאנשים שזקוקים לו בנקודת הזמן הנכונה ביותר עבורם. ואם אכן כך יקרה, המטרה שלשמה נתבקשתי לכתוב ולפרסם ספר זה תושג במלואה.
שלכם,
יוסף סגמן
1
השיבה הביתה
באפריל 1993, בעיצומו של מחקר שערכתי במחלקה למדע שימושי באוניברסיטת הרווארד, הגעתי לביקור בארץ. שמחתי לקראתו, היות שחג הפסח חל בחודש ניסן־אפריל. ניסן הוא אחד החודשים המיוחדים של לוח השנה העברי, זמן שחרור העם העברי מעבדוּת לחירות. כל אדם עִברי, ולא משנה היכן הוא נמצא, יספר על יציאת מצרים. המסר האוניברסלי הוא להיות חופשי — להיות מסוגל לְחַפֵּשׂ; לחפש דרך ליצור, לחפש על מנת להבין, לחפש על מנת לחוות, לחיות מעבר לשרידוּת יומית.
התכוונתי להישאר בארץ עד סוף החג ואז לחזור להרווארד ולהשלים את המחקר שלי. תכננתי גם לתת הרצאה בנושא עיבוד אותות במעבדת התקשורת של אוניברסיטת MIT. הימים שביליתי עם משפחתי במהלך החג, הבהירו לי שלא יהיה הוגן מצידי לעזוב אותם לשלושה חודשים נוספים. החלטתי לעזוב את העולם האקדמי, והקמתי חברה חדשה. בתחילה קראתי לה "מערכות אוֹפּלוּזְ'ן" (Oplusion — אשליה אופטית. שילוב המילים optical ו-illusion); אבל בהמשך שיניתי את שמה ל"אוֹּפְּלָס טכנולוגיות" (OplusTechnologies).
שכרנו (חברת אופלוס) דירה צנועה בחיפה, בסמוך לטכניון, והתחלנו לעבוד. היעד הראשון של "אוֹפּלָס" היה לפתח טכנולוגיה שתוכל להמיר ולהשביח אותות מחשב ואותות וידאו - interlaced NTSC/PAL video signals ולהפוך אותם ל-Progressive בדומה לטכנולוגיה של טלוויזיות HDTV. שיטת השידור "interlaced" כלומר, "מתחלף" פותחה בתקופת מלחמת העולם השנייה, שורות תמונות הוידאו שודרו באופן לא רציף, פעם השורות הזוגיות ולאחר מכן השורות האי זוגיות. תמונות השורות הזוגיות או האי זוגיות נקראו שדות בתמונות הוידאו. בטכנולוגיה של המאה הקודמת, שנות הארבעים היה קושי רב לשדר באוויר כמות מידע של תמונות וידאו בקצב של 60 פעם בשנייה (NTSC) או 50 פעם בשנייה (PAL). לכן בשידור של שדות במקום תמונות מלאות יש חיסכון רב בכמות המידע שמשדרים באוויר. בנוסף, זמן התגובה לפליטת אור מירי קרן האלקטרונים על פני מסך הטלוויזיה המורכב מפוספורט (phosphore) הייתה יחסית איטי, דבר אשר אפשר להתחיל את סריקת השדה השני בלי שהעין תחוש את המעבר בין השורות הזוגיות לאי־זוגיות. מטרתה של חברת אופלוס בין היתר היתה לפתח טכנולוגיה שתמיר את שדות תמונות הוידאו לתמונות מלאות (progressive) רציפות בזמן, בלי שהעין תחוש את המעבר. למעשה להמציא מידע של השדה החסר בזמן נתון.
בבוקר אביב יפהפה, בשלהי חודש מרץ 1994, נסעתי לעיר התחתית כדי לאסוף חבילת רכיבים אלקטרוניים שנשלחה מתל אביב אל חברת אופלוס באמצעות חברת השילוח "מוניות אביב". בדרך חזרה למשרד, תוך כדי נהיגה, חוויתי אירוע מוזר ביותר. בהיותי מדען מנוסה, האמנתי שבעזרת ההיגיון אפשר למצוא הסבר מדעי לסודות היקום. וגם אם לא מיד — בסופו של דבר נוכל להסביר את האופן שבו קולט מוחנו את העולם. האירוע שחוויתי הבהיר לי שיש דברים שאפשר לחוות מעבר למציאות הפיזית.
החוויה הזו שינתה את נקודת מבטי לתפיסת המציאות.
