לפני יומיים ישבתי על ספסל מחוץ ל״דודו״ בר, בנחלת בנימין. אני לקוח קבוע אצלם. שעות הערב ונעים. יוני כמעט נגמר. עצרתי שם אחרי משמרת. הזמנתי בירה והמשכתי לקרוא את הספרון הקטן והמרתק הזה, שהוא בעצם אסופת כתבים של <mark>פלוטרכוס</mark>, פילוסוף והיסטוריון יווני, אותם שלח לחברו שביקש ממנו עצה ודבר או שניים על אמנות החיים ושלוות הנפש. המשכתי לקרוא, לגמתי מהבירה. קראתי את הספר עד לרגע בו נלקח ממני, נשמט באחת בתנועה מה

<mark>פלוטרכוס</mark> הוא אחד ההוגים המעניינים מהעת העתיקה, וקראתי כבר מספר עבודות שלו, אבל זו הכניסה הראשונה שלי ליצירה המונומנטלית שלו "חיי אישים", שכוללת עשרות ביוגרפיות של אישים יוונים ורומיים, כאשר זוגות של אישים יווני ורומי עוברים השוואה לאחר סיפור הביוגרפיה של כל אחד מהם בנפרד, השוואה שמעשירה אינטלקטואלית ומעוררת חשיבה מורכבת על האישים הללו ועל הרעיונות שהם מייצגים עבור <mark>פלוטרכוס</mark>.
כי זאת חשוב לדעת, פלוטר

זמן ממוצע לקריאת הספר: שעה וחצי. 86 עמודים.
סוגה: עיון. פילוסופיה.
הוצאת נהר.
מתורגם.

הספרון, כותרתו בתרגום חופשי של א. ארואטי. תכליתו דעת למרות שהשם עלול להטעות. הטקסט נכתב בעת העתיקה ע"י המסאי היווני הנודע <mark>פלוטרכוס</mark>, לי הוא ידוע בעיקר כמחבר הספר חיי אישים: אנשי יוון ורומי. הוצאת מוסד ביאליק.
הוא נכתב על בסיס חלופת מכתבים בין <mark>פלוטרכוס</mark> עצמו לחברו שמבקש ממנו שיואיל לבוא לעזרתו. והלה מפאת

גילוי נאות: אני לא מהמעריצים של ספרטה.
יש את מי שפיתחו אהבה עצומה להיסטוריה ותרבות ספרטנית, ואני לא אחד מהם. מנטליות הלוחמה הברוטאלית והפרוטו פשיזם שלהם לא מרשימים אלא דוחים אותי, כמו גם אורח החיים הכמעט פרוטו קומוניסטי שלהם, הסמכותנות שבמבנה המדינה, הדלות היצירתית שלהם ובעיקר העובדה שהמעריצים של ספרטה הם לרוב אנשים די עלובים, אלט רייט למיניהם.

אבל גם בעת העתיקה, כמה מאות שנים לאחר שיאה של ספר

חיבור קצרצר ומקסים של <mark>פלוטרכוס</mark>, שכשמו כן הוא, עוסק בפטפטנות על השלכותיה השליליות ודרכי ריפוי מוצעות.
<mark>פלוטרכוס</mark> ממלא את החיבור בציטוטים מהוגים קודמים לו, מביא ציטטות מהומרוס כחיזוקים לדבריו, ומתבל את כל הטענות שלו באנקדוטות שונות ומשונות על פטפטנות ונזקיה; מאיכר שאירח מלך בבריחתו מקרב כושל, אבל לא התאפק ואמר לו "יחי אדוני המלך" וכך מצא את מותו, דרך סנטור רומי שאשתו שאלה אותו על מה הסנאט מתייעץ בלי

אני מחבב את סדרת ספרוני הפילוסופיה של הוצאת נהר. הם באים בדיוק במידה הנכונה מבחינת כמות המידע. ספרי פילוסופיה עבי כרס קצת מרתיעים אותי כיוון שלוקח הרבה זמן לסיים אותם, גם לא תמיד יש חשק לאכול כל-כך הרבה מפרי המחשבה. ספרו של <mark>פלוטרכוס</mark> נבלע בשעתיים של קריאה איטית וסיפק לי חומר למחשבה להרבה זמן, בדיוק במינון הנכון בשבילי.

<mark>פלוטרכוס</mark> היה היסטוריון, ביוגרף ופילוסוף יווני, הוא נולד בשנת 46 לספירה לערך.

כשאני קורא ספרים אני מעתיק ושומר לי קטעים מעניינים. כאן העתקתי לי את רוב הספר.
יצירת מופת פילוסופית שעוסקת בשיטות המנטליות לחיים מאוזנים נפשית, ומה שמדהים זה ש<mark>פלוטרכוס</mark> לא כתב אותה באופן מסודר ושיטתי אלא, כפי שהוא כותב בהקדמה ליצירה, פשוט אסף קטעים שהוא חיבר על הנושא ושלח בחופזה לחבר שביקש ממנו טקסט על הנושא הזה. מדהים איזו יצירה חזקה, חסרת כל מילה מיותרת, ומקיפה כל כך הרבה בלקוניות שלה יצאה לפלוט

רצה אלוהים ונפל לידי בעיתוי מתאים ספר חדש מסדרת 'זמן לפילוסופיה' של הוצאת 'נהר ספרים', שם הספר 'על שלוות הנפש' אותו כתב ביוונית הביוגרף והפילוסוף '<mark>פלוטרכוס</mark>' .

הספר אשר נכתב לפני למעלה מאלף שנה ביוון העתיקה נקרא גם היום באותה שביעות רצון, נינוחות , חדווה ושלווה בה הוא נכתב.

'שלוות הנפש' הוא בעצם מכתב תשובה ארוך לידידו של המחבר , לפאקיוס , הפונה אליו בבקשה להסבר על שלוות הנפש של <mark>פלוטרכוס</mark> .

זו כמובן לא ביקורת. לכתוב ביקורת על סופרים והיסטוריונים קדמונים זה לא לענין ומטופש, כי ראיית העולם שלהם וכל התפיסה היו אחרות משלנו.
אם ניקח את פלוטארכוס לדוגמה: הפרק הראשון שלו באישים היווניים היה על תזאוס המיסד של אתונה (קרוב משפחה של הרקולס), והפרק הראשון על האישים הרומיים היה על רומולוס - אחד משני האחים שינקו מהזאבה.
את שניהם הוא לוקח ברצינות, זה בערך כמו שפלוסר או קלוזנר היו מנתחים היסטורית