זה היה יום שמשי וחם. יום שישי, לפני שבע שנים. עמדתי ליד שער הגן של אחד מילדיי ולידי עמד יעקב אלפרון. הוא חיכה לבת שלו. תוך כדי ההמתנה בצוותא, הוא זרק משהו על ארוחה שהוא הולך לבשל כשיחזור הביתה וחייך את החיוך השפָמי העקמומי שלו. חייכתי בחזרה. הסתכלתי עליו, על העיניים הקטנות החודרות שלו, ואמרתי לעצמי: "על מי את עובדת? עומדת ומחייכת לאלפרון כאילו אתם בסט באדיס? הרי כל מה שאת רוצה עכשיו זה לברוח מכאן.

"רבותי היקרים," נשא שר האוצר של מדינת סקנדינביה את קולו, "בשעה של מיתון כלכלי בכל גוש האירו ובאירופה בכלל, עלינו לשנס מותניים ולהטיל את כל כובד משקלנו על ענף היצוא הפורח שלנו: ספרות המתח!" הומ... כבש שר הכלכלה של מחוז שבדיה את הימהומו, הציץ בכרסו השופעת ובכובד משקלה, ולחש לאוזנה של שרת הכלכלה של מחוז נורבגיה: "אנחנו השבדים, את שלנו עשינו כבר..."
יש בפיך תשובה שתתרום משהו למאמץ הכלכלי?" שאל שר הא

ראשית, כמו שמתבקש בכל ספר סקנדינבי, צריך לנקד את השמות.
אחרת יחשבו שהסופר יוסי אדלר-אולסן הוא ישראלי שנולד למר אדלר, מהנדס מרחובות שהתחתן עם גברת אולסן, דוגמנית בלונדינית הורסת מדנמרק, והוריו החליטו שיוסי הקטן יישא שני שמות משפחה כמחווה לאיחוד המרגש ביניהם.
אז זהו, שלא.
זהו <mark>יוּסי</mark> אדלר- אולסן (Jussy Adler Olsen), יליד קופנהגן (Copenhagen – יש להתעכב מספיק זמן על ה- הההגן, במבטא דני אסלי) שבדנמ

הספר היה טוב ומעניין

בניגוד לספר הראשון שעובר כל הזמן בין עבר והווה, כאן הכל בהווה והיא מדי פעם נזכרת מה קרה בעבר, זה יותר נחמד לקרוא על זה ככה.
העלילה קשה לקריאה בגלל הסיפור, לחשוב שנערים, ילדים, מתנהגים ככה, מרשים לעצמם וגם התנהגו ככה בהמשך כשהם מבוגרים.
הדמות של קימי, לאורך כל הספר קשה לגבש דעה, מצד אחד מרחמים עליה, מצד שני כשמבינים מה רמת המעורבות שלה בכל החבורה הזאת קשה לרחם עליה וקשה שלא לח

הספר היה בסדר בעיניי.

היה מעניין לקרוא בעיקר את דרך החקירה של הבלש איך הוא מוצא פרטים חדשים על מקרה שקרה לפני 5 שנים.
אבל קצת הפריע לי המעברים בין עבר והווה, למה אני צריכה לקרוא על מה שעבר עליה לאורך השנים בשבי? מה אמרו לה החוטפים, מה הרגישה? ואז גם מגלים לנו באחד הפרקים האלה מי חטף אותה ולמה.

למה להרוס? למה לא לתת לנו לגלות יחד עם הבלש כשהוא חוקר את המקרה, לדעתי בלי הפרקים שמתארים מה קרה לה בעב

יושב לו בן-אדם בקופנהגן, קורא את סדרת הארי הולה של יו נסבו ומחליט שגם הוא יכול. לאיש קוראים יוסי אדלר-<mark>אולסן</mark> (יוסי בשורוק, כמו לוסי ולא כמו יוסי אדלר ממזכירות הקיבוץ) והוא החליט, עשה והוציא סדרה נכבדה של ספרים על מדור Q של משטרת קופנהגן לפענוח מקרים ישנים.

אז מה היה לנו בספר הזה?
בלש מוכשר, פרוד, סובל מהתקפי חרדה ומצוי בעימות מתמיד עם הממונים עליו (עיין ערך "הארי הולה") שנקלע ל"כיפה אדומה" בה

"בית הכפר בלט מעל האגם. לא היו הרבה נכסים כמוהו בסביבה. הוא היה מהסוג שגורם לכל מה שסביבו להתייקר במידה ניכרת. קארל העריך את שוויו ב-40 מיליון קרונות לפני ששוק הנדל"ן נפל קרס. בימינו מקום מהסוג הזה הוא פחות או יותר בלתי ניתן למכירה. בכל זאת, הוא חשד שהבעלים שלו הצביע לאותה ממשלה שיצרה את התנאים לשפל הכלכלי הזה מלכתחילה. אבל מה זה משנה, הכל מילים בכל מקרה. אורגיית צרכנים שבעקבותיה מגיעה כלכלה אינפל

לא קראתי את הספרים הקורדמים של יוסי אדלר <mark>אולסן</mark>, אבל זה לא הפריע לי בהבנת העלילה, הדמויות המובילות (החוקר והצוות שלו) ובלוקיישנים של ההתרחשויות.
להיפך, עכשיו יש לי רצון לקרוא גם את האחרים. אז כנראה שזה עונה לכם על השאלה האם הספר טוב או לא.
זה ספר מתח קלאסי של שוטר טוב אבל קצת ברדקיסט, ופושע מטורף שעושה דברים איומים אבל נראה כאחד האדם ולכן קשה לעלות עליו, אבל כשפרט אחד מתחיל להיפרם, הפיענוח לא מאח

ספר מתח מצויין.
קארל מרק, בלש במחלק הרצח במשטרת דנמרק, בלש מצויין אבל טיפוס שקשה לעבוד איתו. בקבות ארוע קשה בו נפגעו הוא וחבריו לצוות הוא נבעט למעלה במטרה להסיטו ולהזיזו ממרכז העשייה, המדור שקיבל הוא מדור חדש שהוקם בלחץ פוליטי לנסות לחזור לפרשות קשות ולא פתורות, חלקן ישנות, ולראות אם ניתן למצוא בהן משהו.
קארל מפתיע את הכל, את מפקדיו ואת עצמו, כשבסיועו של עוזר אחד, מהגר שרשמית הגיע כנהג ועוזר ולא