אני תמיד אומרת ספר זה כמו טיול ומסע מרגש ומטלטל.
אם אני כבר יוצאת לטייל ואני לא נהנית אז חותכים באמצע,חוזרים הביתה.
ואותו דבר זה עם ספר,מבחנתי כן הפסקתי להתפשר,או שאני קוראת ספר נפלא,עלילה מרתקת,
ואם הוא מתחיל לייגע אותי ולבזבז לי את הזמן אז סליחה,זמן זה מצרך יקר,ואני לא יכולה להרשות
לעצמי לבזבז אותו סתם.
וזה בדיוק מה שקרה לי עם <mark>ססליה</mark> אהרון,נתתי לספר מזמני עד העמוד 150 והוא פשוט,לא זז,טוחן.

חייבת להודות, בהתחלה היה לי קצת קשה כי הוא הרגיש לי "מאולץ", לא אמיתי, ואני לא מתכוונת לסיפור עצמו, שהוא לא ממש מציאותי אבל זה ממש בסדר. אני מדברת על הדמויות עצמן, אפילו לוסי, המספרת, הרגישה לי קצת דביקה מדי ושנונה מדי והכל יותר מדי. אבל ככל שהעלילה התפתחה והדמויות קיבלו יותר קווי מתאר ואופי, התחברתי לסיפור יותר ויותר.
אז נכון, הסוף ממש צפוי, אבל זה ממש לא העניין כאן. הרעיון של הספר יפה: לפגוש א

ספר קליל וזורם על סיפור יפה ומעורר השראה.

קיטי היא עיתונאית נלהבת המבצעת טעות קריטית.
היא מפרסמת סיפור מבלי לבדוק לעומק את העובדות שלו והסיפור מתברר כשגוי לחלוטין.
היא מאשימה איש חף מפשע והורסת את חייו.
קיטי רק רוצה להסתגר בביתה.
במקביל, קונסטנס, עורכת העיתון שבו היא עובדת, גוססת.
קונסטנס מבקשת מקיטי לאתר מעטפה המהווה בסיס לכתבה אותה רצתה לכתוב. קיטי מאתרת אותה, אך קונסטנס מתה לפני שמספיקה

סיפור חמוד וקליל, נהניתי מאד.
הגיבורה קיטי לוגן מאושרת בחייה, יש לה בן זוג, עבודה בירחון מצליח והיא מופיעה בתוכנית טלוויזיה מפורסמת. אבל אז מתברר שכתבה שפרסמה ובה האשימה אדם חף מפשע בהטרדה מינית, היתה מבוססת על טעות והרסה את חיי אותו אדם.
קיטי מוצאת את עצמה בודדה. משפחתה מפנה לה עורף, בעל הבית שלה רוצה לסלקה מהדירה, החבר הכי טוב שלה נוזף בה, היא מפוטרת מהטלוויזיה וגם מערכת העיתון בה עבדה משעה א