שמתי לב למין דפוס כזה בספרים שיש בהם רומנים: בן מסוים מתנהג בנחמדות לדמות הראשית, היא מתאהבת, הוא איכשהו נעלם, בן נורמלי יותר נכנס לתמונה. כן... לא. עד שאתה כבר מתאהב בזוג, קולט כמה זה מגיע לה - זה נגמר.

ככה זה היה בסיפור הזה. אני חייבת להודות שזה ספר מהמם אבל מה שפחות אהבתי זה למשל איך שכל התיאורי רגשות לפעמים היו מאולצים, כאילו הסופרת נזכרה שהם אמורים להיות שם. כל הקטעים האלו שאצלי שיכלו לקרו

בכנות, ממש אהבתי את הספר, כשלקחתי אותו מהספריה לא היו לי ציפיות גבוהות במיוחד, אבל הוא בהחלט הפתיע אותי לטובה.
יצא לי כבר פעם או פעמיים להרגיש כאילו אני בתוך הספר, וממש לשמוע ולראות את מה שקורה, אבל כאן זה היה שונה, ממש הרגשתי כמו בלו,
אני פשוט לא יכולה להסביר את זה! חווית הקריאה היתה פשוט מדהימה, נכון שהיו בספר חלקים קצת יותר חלשים או דמויות שהיו בעיני די מיותרות,
אבל היה נחמד לראות את השתל