נראה לי שאני צריכה להתחיל בוידוי. לכל אדם יש את הסטיות הסמויות שלו, אבל כדרכן של סטיות סמויות הן, איך לומר, סמויות. אז אני מוציאה כאן לאור סטיה שלי שמעתה לא תהיה סמויה יותר ואומר בגלוי: אני אוהבת ספרי הדרכה. עכשיו תורכם לומר "אוהבים אותך, נצחיה". נו? יופי. זה התחיל מזמן, עוד מהימים שבהם מצאתי את "אל דאגה" בתרגום ארכאי בספריה של סבא שלי, ולמדתי ממנו איך להפסיק לדאוג ולהתחיל לחיות. וזה המשיך... לא א