<mark>קלוד לנצמן</mark> לנצח יהיה צרוב בתודעת הציבור הישראלי כאדם שיצר את המונומנט האדיר הזה שהוא הסרט "שואה"; 26 שנים חלפו וטרם התאוששתי ואני עוד זוכר את עצמי, נער בן 14, צופה בצוותא עם עוד כמה מאות אנשים -האולם היה מפוצץ למעשה- בחיזיון המהמם הזה, כמעט 12 שעות עם שלוש הפסקות קצרות "להתרעננות" עלק, קולנוע "לב", חורף 85 (אבא שלי אומר שזה הוקרן בכלל במוזיאון תל אביב, אבל לא הייתי מהמר על זה). כשנדלקו האורות סופס

הנה לכם דוגמה, ה-דוגמה אם כבר, למדוע מה שאנחנו כותבים פה אלה סקירות ולא ביקורות. כי מלבד מה שהזכירו רבים בסקירותיהם באתר במהלך השנים וגם אנוכי יש להודות, לגבי מידת הצניעות הנדרשת -שהרי אני, למשל, אין לי איזה רקע אקדמי שיאפשר לי להתיימר, גם לא השתתפתי בחוגים לכתיבה יוצרת, אפילו שאמי דווקא דחפה לכיוון ('התפשרנו' על חוג ציור פעמיים בשבוע, חוג נוער שוחר מדע פעם בשבוע וחוג חלילית - גם כן פעם בשבוע)- מו

פטפטת אינסופית של אדם המלא בחשיבות עצמית. התאכזבתי מאד מהספר ובמיוחד מהדמות של המחבר, <mark>קלוד לנצמן</mark>, שהצטיירה ממנו. צפיתי לרמה אחרת של כתיבה ושיח מהאיש שיצר את סרט המופת "שואה".

הארנב מפטגוניה- <mark>קלוד לנצמן</mark>

סיפור זיכרונותיו של <mark>קלוד לנצמן</mark>, שנולד ב- 1925, קיבל את עיקר פרסומו בשנת 1985 בעקבות הסרט המונומנטאלי "שואה" אותו יצר במשך שתיים עשרה שנה (הסרט אינו דוקומנטארי, כיוון שאין דוקומנטציה של השואה ובפרט לא של ההשמדה, אלא הוא תיעוד העדויות של אנשים שחוו את התקופה). לדעתי, בחר לנצמן בשם המוזר והתמוה לספר כהנגדה לתיעוש השיטתי של המוות במהלך השואה. ארנב הוא סמל לחיי חופש ופריו

אחד הספרים הטובים והמרגשים ביותר שקראתי. לא אהבתי בו הכל - ישנם חלקים שלא עניינו אותי, ישנם חלקים שהביכו אותי. אבל בשביל אותם חלקים מהם למדתי מיהו <mark>קלוד לנצמן</mark>, איך גדל האיש שלקח על עצמו את יצירת "שואה", באיזה קשיים נתקל ומי היו עיקר המפריעים לו - בשביל זה שווה כל הספר. הספר מאיר, כמו הסרט, את העולם "הרגיל" האופף את המציאות הבלתי רגילה של השואה ושל בניית הזיכרון סביבה. בלי יומרות להבין, בלי פרשנויות

קודם כל, החיים של <mark>לנצמן</mark> היו מאוד מעניינים ומלאים. בתור נער הוא לחם נגד הנאצים והסתתר בפאריז הכבושה. בשנות ה-20-30 שלו הוא היה עיתונאי וביקר באינספור מקומות בעולם. באותו זמן בערך הוא גם ביקר באלג'יריה בזמן מלחמת אלג'יריה- צרפת, התיידד עם הקצינים האלג'יראים והתנגד בתוקף למלחמה. הוא גם חי שנים רבות עם סימון דה- בובואר והיה קרוב לז'אן פול סארטר, והכיר עוד אינטלקטואלים צרפתים מפורסמים (ז'יל דלז, כריס מ