נסיעה צפויה לוויאט־נאם הביאה אותי לקרוא את האוטוביוגרפיה שכתב <mark>גנרל</mark> ואסטמורלנד, מפקד הכוחות האמריקניים במלחמת ויאט־נאם. ספרו הוא מסמך חריף, מאיר עיניים ומלא תובנות, הגם שהוא אפולוגטי, ובעיקר מתחמק מהודאה בתבוסה. במילים אחרות, לדבריו הניתוח הצליח, זה רק החולה שמת.
"מפקד חייב לצפות מראש לא רק בעיות ומסעים אפשריים של האויב, אלא גם הזדמנויות. הוא חייב להיות מוכן לנצל תבוסת האויב, כדי להגביר את ההצלחה