מלא תובנות ומעורר הזדהות ...

"... העדיף להיות עזוב לנפשו, אהב את הבדידות מאוד, אבל לא ידע גם עד כמה היא מציקה לו ועד כמה הוא שונא אותה. גם כשהחלה לנגוס בנפשו הגן עליה ולא ראה בה בעיה של ממש, אך למרות כל התירוצים לא הייתה זו בדידות מרצון. מישהו אחר היה אחראי לכל הסבל הזה, חייב היה להיות משהו אחר..."

"... הוא היה בודד מאי-פעם, אך הרגשה זו לא הציקה לו כלל- עם הזמן התרגל אליה, דימה לעצמו שהוא זא

צווחה ראשונה ובוסרית מעט, פשוטה כואבת וכנה, אשר הצליחה לפרקים להחזיר לי מעט אמון בכאב אנושי לא מסולף
ולא מתיימר