הספר כשמו כן הוא נותן לנו סקירה על חייהם הפרטיים של 38 סופרים ומשוררים, רובם ככולם ידועים ומוכרים. אין כמו לקרוא רקע היסטורי ואישי על אמן כדי להבין טוב יותר את ההשראה ליצירתו ואת הלוגיקה מאחורי היצירה עצמה. כחצי מן האמנים רואיינו אישית על-ידי המחברת.
הראיונות עם המחברת מרתקים ושופכים מידע רב ובלתי ידוע על חייהם ועבודתם של האמנים. במיוחד נהנתי לקרוא את הראיונות עם המשוררים יעקב אורלנד, נתן זך, טד

נהניתי מאוד מקריאת הספר וקראתי אותו בתוך סופ"ש אחד. כל פרק מתרכז בסופר אחר - כאשר מדובר בסופרים חיים או שהיו חיים בזמן כתיבתו (כמו פול אוסטר, אשתו סירי הוסטווט, טד יוז, טרי פראצ'ט ועוד רבים וטובים אחרים) מופיע ראיון איתם. כאשר מדובר בסופרים שאינם עוד בין החיים (סקוט פיצג'רלד, אנאיס נין ועוד) מופיעה סקירה קצרה אך מרתקת של חייהם ושל עבודתם וראיונות עם חוקרים של עבודתם, מומחי ספרות, מתרגמים וכו'.
אי

לא ידעתי שהתבגרתי עד שקראתי את היומנים של פנחס שדה. זהו המבחן האמיתי לעניין ההתבגרות המנטלית לא רק הכרונולוגית. לקחת ספר של סופר שאהבת ולראות איך אתה מגיב אליו.

כשהייתי צעירה וקטנה פנחס שדה עם החיים כמשל שלו וגם "על מצבו של האדם" היה מונח על מדף המועדפים עם ספרי הרמן הסה, כה אמר זרטוסטרא, יסורי ורטר הצעיר וכל הבלה הבלה הרוחני הזה.

וכשמצאתי את היומנים שלו בימים אלה והתחלתי לקרוא. אהה, התברר ש

שנים ריתקה אותי דמותו של פנחס שדה, וככל הנראה - אם עליי לכתוב על עצמי תחזית אסטרולוגית, יתכן מאוד שעוד שנים תופיע ותגיח מאי שם ותמשיך להעסיק אותי. במסגרת אובססיה זו הגעתי גם לקריאת היומנים. זה נכון שפנחס שדה משתמש כמעט בכל כתביו בטכניקת זרם התודעה אבל יש דבר אחד שהוא שימוש בטכניקה ודבר אחר שהוא כתיבה עצמית שוטפת ועוד פחות נטולת פילטרים.
פנחס שדה משתדל לתאר את עצמו באופן יחף. לא להותיר רושם או בנ

ה"רומן" שלי עם פנחס שדה התחיל בעת שרותי הצבאי מישהו מה"חברה" המליץ ורכשתי את ספרו ה"חיים כמשל".
מאז רכשתי את מרבית ספריו ומה שלא רכשתי קראתי. איני יודע להגדיר את יחסי אליו. ישנה הרבה הזדהות וגם לא מעט התנגדות.
התחושה שלי בקריאת ספריו וגם ביומנים שהוא היה טיפוס של: "הצנוע הידוע" כולם יודעים עד כמה הוא צנוע.
גם בספורי האהבה שלו התחושה שהאיש מסתכל כל הזמן בראי ורואה רק את עצמו.
לבני דורי שחונכנו