לאוהבי לוינס יש אנקדוטות אישיות בגובה העיניים ממי שהיה תלמידו בסמינר של האליאנס. <mark>שלמה מלכה</mark> מציג ספר שהוא בעיקר קובץ זכרונות שמעלים עמיתיו, תלמידיו, ילדיו וקרוביו של הפילוסוף. הוא לא "מזייף" כדי לצור נרטיב רציף כרונולגית, לא ממציא או עושה רומנטיזציה לאירועים עליהם אין לו די עדויות. חלק מהעדויות נופלות לבנליות, ולולא הדמות המרתקת לא היה להם ערך ספרותי. בסופו של דבר- נשארת סקרנות אינטלקטואלית וגם "צה