חושך כיסה את הארץ. חושך סמיך ושחור שעטף את כל יושביה.
החושך חדר לכל גומחה, לכל חור, לכל סדק וצימח את שורשיו העבותים ברעבתנות.
פטריית האפלה מיקמה את מושבה בתוך ליבה וגרמה לה להיות אדישה לכל. היא אומנם פעלה וחייתה
אך הכול היה למראית עין. בתוך תוכה שררה ריקנות שפערה את לשונה כמבקשת לגמוע עוד אפלה ודוחק, להריק לתוכה את הכאב והעצב
בעוצמה.
לא היה כל סיכוי להישרדותה. כל גופה הלך והתנוון, הלך והצט