בדיוק לפני 10 דקות, כשהוצאתי מהתנור את עוגת הדובדבנים, אספרסו ושמנת שהכנתי, חלפה בי מחשבה מעניינת:
כיום, יש בגופנו איבר מנוון וחסר שימוש המהווה תזכורת לימים רחוקים בהם היינו אוכלי עשב - קוראים לו תוספתן.
האם בעוד מספר מאות שנים יהיה בראשנו איבר מנוון וחסר שימוש המהווה תזכורת לימים רחוקים בהם חשבנו? - קוראים לו מוח.
לא קשור לספר, פשוט הרהורים של אפריקה 2014.
כעת לספר.
עבור מספר גדל והולך של בנ

כריכת הספר מייצגת באופן חזק את הרעיון המרכזי של חיבור זה. על הכריכה מתנוססת בגדול תמונת פגיעת המטוס במגדלי התאומים. פיצוץ רחב מימדים לא רק במימד הפיזי, אלא בתודעה העלומית. ממגדל אחד מתנוסס עשן שחור ומבשר רעות ומהשני מתפרצת אש ועפות הריסות לכל עבר. התמונה הזו מסמלת עבור רובנו, אולי יותר מכל תמונה אחרת, את ההתקפה של האסלם הקיצוני על המערב.
מעל התמונה הזו מופיעה כותרת החיבור הזה :התנגשות בתוך האסלא