אולי המוטיב העיקרי של הספור הוא האריה של "הליצן העצוב" מתוך האופרה "הליצנים, של ליאון קוואלו, "vesti la guibba infarina"', "לבש את התחפושת ואפר את פניך".מומלץ בביצועים של פלסידו דומינגו וכמובן פברוטי האלוהי.
סיפור העלילה לא מעמעם את עוצמת חווית הקריאה. אלזי בת הארבע, לימים <mark>נעמי</mark>, בשם שבחרה לעצמה, נזרקת על ידי אימא, למשפחת הונגרית מבוגרת ממש כמו שטיל בהמראתו "זורק" חלקים שאינם מועילים להמשך המשימ

הספר מתיז כתמי צבע צהוב על הגלימות השחורות של השופטים, ולטעמי אין בכך כל רע. ועם זאת, זהו לא ספר צהוב.
ניכר בהחלט שנערכה עבודת תחקיר מושקעת ויסודית.
השופטים, שנתפסים כמורמים מעם, "איבדו גובה" במהלך קריאת הספר. גם הם עוסקים בתככים, מזימות, פנקסנות וסגירת חשבונות.
דע את שופטיך. ספר שחשוב לקרוא ולשמור.