חנה ארנדט

חנה ארנדט

סופרת

חנה ארנדט (1906 - 1975) הייתה פובליציסטית והוגת דעות יהודייה ילידת גרמניה. לכתביה נודעה תרומה גדולה לפילוסופיה הפוליטית, אף שדחתה את השימוש במושג הזה, שכן סירבה להיקרא פילוסופית, והעדיפה לשייך את פרסומיה לתחומים של תאוריה פוליטית והיסטוריה של הרעיונות.

בעקבות רדיפתם של היהודים בגרמניה הנאצית ותקופת מעצר קצרה בשנת 1933, היגרה מגרמניה. לאחר שנשללה אזרחותה הגרמנית בשנת 1937, הייתה חסרת אזרחות עד שקיבלה לבסוף אזרחות של ארצות הברית בשנת 1951, ובה עבדה כעיתונאית ומרצה בקולג'.

הגותה של ארנדט מייצגת את מושג הפלורליזם בתחום הפוליטי. לפי מושג זה, בין בני האדם קיים פוטנציאל לחירות ולשוויון, וחשוב לאמץ את נקודת המבט של הזולת. לפי הגותה, בהתארגנויות פוליטיות ראוי שישתתפו ברמה הקונקרטית ביותר אישים המסוגלים לכך ורוצים בכך. בשל תפיסה זו הייתה ארנדט ביקורתית ביחס לדמוקרטיה ייצוגית, והעדיפה צורות שלטון של מועצות או דמוקרטיה ישירה.

על אף הסתייגותה מהכינוי "פילוסופית", כתביה של ארנדט התעמתו רבות עם פילוסופים בני כל התקופות כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו, עמנואל קאנט, מרטין היידגר וקרל יאספרס, כמו גם עם נציגים בולטים של הפילוסופיה הפוליטית בעת החדשה כדוגמת מקיאוולי ומונטסקייה. בזכות מחשבתה העצמאית, התאוריה שלה על הטוטליטריזם והגותה האקזיסטנציאליסטית, בולט שמהּ בשיח בן ימינו. ארנדט ביססה את כתביה על מסמכים פילוסופיים, פוליטיים והיסטוריים וכן על ביוגרפיות ויצירות ספרותיות. דרך הפרשנות שלה לטקסטים, שהושפעה בחלקה מהיידגר, עזרה למצב אותה כהוגת דעות עצמאית במרחב שבין התחומים האקדמיים השונים.

ארנדט היא זו שטבעה את המונח "הבנאליות של הרוע" בהקשר לנאצים, כאשר סיקרה את משפטו של אדולף אייכמן בישראל.

» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריה (102):
ספרים שאני רוצה לקרוא, רשימת קריאה של חמדת, בקרוב, רוצה לרכוש ולקרוא, Wishlist - עיוני, ספרים שברצוני לקרוא, הסטוריה, רשימת הקריאה של דרורי, רשימת המשאלות שלי, Book List, ספרים שאני רוצה לקנות, ספרי עיון לקרוא, צריכה לקרוא :), בתכנון., חומדת., חייבת לקרוא, ספרים טובים ויצירות מופת מאת סופרות, שואה ומלחמת העולם השנייה, ספרי עיון, עוד ...
1.
כתביה של הפילוסופית היהודייה חנה ארנדט (1906 - 1975), שזכתה עוד בחייה להכרה כאחת מההוגות הפוליטיות החשובות, המעמיקות והמקוריות של המאה העשרים, נעדרו עד כה ממדף הספרים של הקורא העברי. ייתכן מאוד שהסיבה לכך קשורה בספר "אייכמן בירושלים - דו"ח על הבנאליות של הרוע". ספר זה , המכנס את רשימותיה של ארנדט כשסיקרה את משפט אייכמן כשליחה מטעם ה"ניו יורקר", עורר בשעתו תהודה רבה בעולם, אבל גם זעם רב ומחלוקות עמוקות בקרב בני עמה, בעיקר בישראל. חוקר הקבלה גרשום שלום, למשל, האשים אותה בכך ש"אין בה אהבת ישראל". העובדה ש"אייכמן בירושלים - דו"ח על הבנאליות של הרוע", שנדפס בעשרות מהדורות ותורגם ללשונות רבות, הוא ספרה הראשון הרואה אור בעברית, ובאיחור של כמעט ארבעים שנה, מצביעה על עומק האיבה וההתנכרות לחנה ארנדט. ספרה של ארנדט מעלה בחדות ובפיכחון שאלות כבדות משקל הקשורות למשפטו של אדולף הייכמן: האם אייכמן, אותו פקיד מדינה בורגני במשטר טוטאליטרי מודרני, היה אכן ה"מפלצת הנאצית" שהתביעה ניסתה להציג? וכך או כך, מהו טיבה של אותה "מפלצת" ומהו טיבו של הרוע? האם ניתן לשפוט את פשעו של אייכמן בקטגוריות המקובלות של פשיעה, אחריות ואשמה? האם פשעו של אייכמן הוא פשע נגד העם היהודי או פשע נגד האנושות שבוצע בגופו של העם היהודי? מה היה תפקידם של היודנראטים במנגנון ההגליה וההשמדה של מיליוני יהודים, ובאיזו מידה הם הקלו על ביצוע ההשמדה? ומהי משמעותה האמיתית של השאלה "מדוע לא התקוממתם?" שהתובע , גדעון האוזנר, הציג שוב ושוב לעדים? כיצד שירת המשפט את הצדק וכיצד שירת מטרות פוליטיות, והאם התבסס האישום על סבלם של הקורבנות או על מעשיו של אייכמן האיש? הזמן שחלף מאז המשפט ומאז פרסום הספר רק מוכיח שהשאלות שארנדט הציגה שבות ועולות ביתר חריפות בחיינו הציבוריים ומזינות במידה רבה את המחשבה הפוליטית, המשפטית והמוסרית של זמננו. ארנדט מעולם לא התיימרה לכתוב את ההיסטוריה של השואה. היא היתה עדה להליך משפטי חסר תקדים של פשע חסר תקדים, וניסתה להבין ולהסביר את שניהם. במובן זה, קריאת "אייכמן בירושלים" מעוררת מחשבות לא רק על העבר אלא גם על ההווה: השאלות שאנו שאולים היום על מוסר, על ציות ואחריות, על צדק ועל עשיית צדק מוכיחות שחשיבותו של הספר היא הרבה מעבר למקום, לזמן ולנסיבות של כתיבתו....

2.
בספר שאינו דומה לשום ספר שנכתב לפניו וגם לא אחריו, יצאה חנה ארנדט למסעה אל לב האפלה של המאה שלה, המאה העשרים, ואל חקר הרכיבים והכוחות בעידן המודרני אשר בפעולתם ובהתרכבותם יחד התגבשו לתופעת הטוטליטריות. שום דבר בהיסטוריה האנושית לא יכול היה להכשיר את בני זמננו לקראת הרעיון הטוטליטרי החדשני של החרבת הריבוי והגיוון האינסופיים של בני האדם, של חיסולם הפיסי, השיטתי והרציונלי, ומחיקת האנושי עצמו- כלומר, המחשבה, הפעולה, הספונטניות, ההתחדשות, ותחושת השותפות של היות-יחד-בעולם. עם זאת, טענה ארנדט, לא היה אפשר להפריד בין מה שהוביל לרצח העם היהודי במאה העשרים לבין השעבוד השיטתי של עצמים שלמים, וחיסולם של מיליונים מבניהם בידי המעצמות הקולוניאליות במאה התשע-עשרה. כך ההתפשטות האימפריאליסטית חסרת הגבולות הביאה גם להריסתו של מפעל האזרחות והשוויון החוקי, ולקריסתם של המוסדות הפוליטיים במדינות אירופה, והמחישה את התאווה ואת האפשרות לשליטה עולמית. ניסיונה האישי של ארנדט, והקירבה החורכת אל המוארעות עצמם, דחפו אותה להבינם והדריכו את מחקרה שעה שכתבה את ספרה יסודות הטוטליטריות, שנחשב לקלאסיקה כמעט מרגע פרסומו. מקץ שישים שנה ספר זה עדיין חיוני להבנת הזוועות חסרות התקדים של המאה העשרים, ולא פחות מכך גם לאיתורה של הסכנה האורבת תמיד להידרדרותה של חברה אנושית למצב של ברבריות, שבו בני אדם חסרי זכויות ומוקצים, מוגדרים "מיותרים" או "אויבים אובייקטיביים", מנושלים מביתם, מגורשים ומחוסלים. בכתיבה נדירה בעוצמתה, מלומדת ונועזת, הגותית ותיאורית, מחמירה וגדושה דמיון כאחת, סוחפת ארנדט את קוראיה להיות עדים חושבים ומחויבים להיסטוריה ולזמנם. הקורא הישראלי לא יוכל שלא לקלוט במקומות רבים בספר את ההד, ואפשר אף את הפשר למצב הקיומי, למרחב הציבורי, לשפה הפוליטית ולמעשה הפוליטי של המקום שאינו חיים בו. חנה ארנדט (1906-1975) נולדה בהנובר, גרמניה, קיבלה תואר דוקטור בפילוסופיה ב-1928, נמלטה ב-1933 לפריס, וב-1941 הגיעה לניו-יורק. היא לימדה באוניברסיטאות ברקלי, שיקאגו ופרינסטון, והייתה פרופסור למחשבה פוליטית באוניברסיטת ניו-סקול בניו-יורק. בין ספריה הנודעים: The Human Condition, On Revolution וכמו כן אייכמן בירושלים. דין וחשבון על הבנאליות של הרוע, שראה אור בעברית. נוסח עברי ופתח דבר: פרום´ עדית זרטל, חוקרת ומרצה להיסטוריה ולמחשבה מדינית באוניברסיטת באזל, שווייץ....

3.
מאז כתבה חנה ארנדט את ספרה המצב האנושי לא הייתה הגותה הפוליטית עכשווית ונחוצה כל כך. מחשבתה וקולה, שהותירו חותם עמוק על הגותם ועל מעשיהם של רבים בדורות האחרונים, מהדהדים כיום בכיכרות המרי והזעם, במופעי המחאה החברתית, ובביטויי ההתנגדות והסרבנות הקולקטיביים והאישיים ברחבי העולם; תובעים ומדגימים צורות חדשות של קיום ביחד, של שותפות ואזרחות, של שוויון רב יותר תוך הכרה בשוֹנוּת ובריבוי שאינם בני-שינוי. "כדי שהעולם יהיה מה שתמיד נועד להיות, בית לבני האדם בתקופת חייהם על פני הארץ, חייב מרקם היצירה האנושית להיות מקום לפעולה ולדיבור, לפעילויות שהן לא רק חסרות כל תועלת לצרכי החיים אלא גם שונות לגמרי באופיין משלל הפעילויות של מלאכת היצירה המייצרות את העולם עצמו ואת כל הדברים שבתוכו," כתבה ארנדט. ואמנם בספרה הנוכחי, הנועז והשאפתני שבין ספריה, מתבוננת הפילוסופית היהודייה ילידת גרמניה בעושר עצום של היבטי חיים, של הֶקשרים היסטוריים ומסורות מחשבה. בתוך כך היא מציעה ביאור פילוסופי-היסטורי מקורי של המצב האנושי, על תנאיו הקבועים והצורות ההיסטוריות המשתנות שהם לובשים, ובהם היכולת להוליד, לברוא חיים חדשים ועולמות חדשים, לעבוד ולייצר כדי לקיים את העולם, ולפעול במשותף כדי לנצור אותו ולהנהיגו. ארנדט שופכת בספר זה אור חדש ומפעים על קטגוריות מוכרות של הקיום האנושי, כמו דיבור ופעולה, עיון ומעשה, ומשבצת במערך המושגי שלה את הסליחה ואת ההבטחה, על התיקון והתקווה המשוקעים בהן, המאפשרים לקיים חירות של פעולה מבלי להשתעבד לדפוסי התנהגות קבועים, לסד של כפייה או למנגנוני דיכוי ושליטה. חנה ארנדט (1975-1906) נולדה בהנובר, גרמניה, קיבלה תואר דוקטור בפילוסופיה ב-1928, נמלטה ב-1933 לפריס, הגיעה לניו-יורק ב-1941 ומאז חייתה בארצות הברית. היא לימדה באוניברסיטאות ברקלי, שיקאגו ופרינסטון, והייתה פרופסור למחשבה פוליטית באוניברסיטת ניו-סקול שבניו יורק. ספרה יסודות הטוטליטריות וקובץ של כתבים יהודיים פרי עטה ראו אור בסדרת קו אדום בהוצאת הקיבוץ המאוחד....

4.
בסתיו 1970 הרצתה חנה ארנדט שלוש-עשרה הרצאות בניו סקול בניו יורק על עיקריה של הפילוסופיה הפוליטית של עמנואל קאנט, אשר אותו הציגה באוזני הקהל כמי ש"מעולם לא כתב פילוסופיה פוליטית". הרצאות אלה הן דוגמה מופתית למחשבה הפוליטית של ארנדט, לאופן שבו התערבה בהיסטוריה של הפילוסופיה הפוליטית. קריאתה זו בקאנט, כמו גם בכתביהם של הוגים רבים אחרים, היא חלק מהמאמץ של ארנדט לייצר למחשבתה שלה מסורת בתוך ההיסטוריה של הפילוסופיה. את האופק החדש שפתחה המחשבה הפוליטית שלה נזהרה ארנדט שלא להציג כמרחב חדש אשר הופך את כל מה שקדם לו למיושן. דף אחר דף היא שוטטה בין דפי הפילוסופיה הפוליטית לדורותיה ופסלה בביטול את רוב מה שנהוג לראות בו פילוסופיה פוליטית, תוך כדי כך שהיא מחלצת מכל אחד מאותם הוגים סיב כלשהו, קצה חוט, שממנו יכולה הייתה להמשיך ולארוג מתוך המסורת של הפילוסופיה הפוליטית מסורת חלופית. אפשר לראות בפרויקט הארנדטי כולו יצירה של מסורת חלופית של מה שהיא כינתה "פילוסופיה פוליטית אמיתית", שהאירועים המכוננים שלה הם הסירוב לציית, שחרור העבדים ויציאה של נשים ופועלים למרחב הציבורי. חנה ארנדט – לצד כריסטין דה פיזאן, אולאמפא דה גוז', סימון דה בובואר, מרי וולסטונקרפט, או הוגות בנות-זמננו כמו קרול פייטמאן, ג'ודית באטלר, וונדי בראון ונעמי קליין – מייצגת כתיבה שאי-אפשר לצמצמה לכדי קול בתוך המסורת, מכיוון שלא מדובר רק בייצור של תמות חדשות אלא בכפירה בְּעיקר הפילוסופיה הפוליטית – צמצום הפוליטי לשלטון ריבוני וליחסי שליטה. אם המסורת של הפילוסופיה הפוליטית עוסקת בשלטון, הרי המסורת האחרת עוסקת בפוליטי וחושבת אותו לא בהכרח או לא רק בצִלו של השלטון, אלא מחפשת אחר צורות אחרות של קיומו. לספר מצורפת הקדמה על הפילוסופיה הפוליטית של חנה ארנדט מאת ד"ר אריאלה אזולאי....

5.
אם לא תשכיל ישראל לחיות בשלום ובשוויון-זכויות עם תושביה ועם שכניה הפלסטינים, כתבה חנה ארנדט ב-1948, "היהודים ה'מנצחים' יהיו מסוגרים בתוככי גבולות מאוימים-תמיד; שקועים בהגנה עצמית פיסית שתאפיל על כל הפעילויות והאינטרסים האחרים; צמיחתה של תרבות יהודית תחדל להיות עניינו של העם כולו; ניסויים חברתיים יינטשו בשל היותם מותרות; המחשבה הפוליטית תצטמצם לכדי אסטרטגיה צבאית; וכל זה יהיה גורלה של אומה אשר ככל שרב יהיה מספר המהגרים שתוכל לקלוט, וככל שתרחיק ותרחיב את גבולותיה, תמיד תישאר אומה קטנה מוקפת מספר רב לאין שיעור של שכנים עוינים". דברים אלה, שנכתבו תוך כדי סערת המלחמה על המקום הזה ובלהט הקמתה של המדינה, יכולים היו להיאמר גם בימים האלה. כמו בכתבים שבהם ניסחה את התיאוריה הפוליטית שלה, כך גם בחיבורים המבטאים את השקפתה על המצב היהודי בעולם המודרני, לא ביקשה ארנדט לרכוש פופולריות, אלא הקימה עליה ביודעין מתנגדים רבים. בניסיונה לנתח את נושאי דיוניה לעומקם מבעד למעטפת המיתוסים, הקלישאות והסנטימנטליות הקלה-מדי ולומר את האמת שלה, היא לא רק הציבה אלטרנטיבה מחשבתית ופוליטית נועזת ומסעירה, אלא גם סיפחה עצמה לחברה המפוארת של ה"מנודים מבחירה", שידעו להתעלות מעל לגבולות אומתם ולפרש את האמנציפציה של היהודים כמפעל של התערות בשורות האנושות בתור יהודים, שונים ושווים. בין שהם דנים באנטישמיות, בפליט היהודי (ובמצב הפליטוּת בכלל), בהיינריך היינה או בקפקא, בציונות, בסכסוך היהודי-ערבי, בפולמוס סביב הספר אייכמן בירושלים או במדינת ישראל, המאמרים, המסות והשיחות המובאים בספר, שנכתבו בין שנות השלושים לשנות השישים של המאה הקודמת, לא איבדו מחריפותם ומחשיבותם. חנה ארנדט (1975-1906) נולדה בהנובר, גרמניה, קיבלה תואר דוקטור בפילוסופיה ב-1928, נמלטה ב-1933 לפריס וב-1941 הגיעה לניו-יורק. 18 שנים הייתה פליטה, נטולת זכויות אזרח. היא לימדה באוניברסיטאות ברקלי, שיקאגו ופרינסטון, והייתה פרופסור למחשבה פוליטית באוניברסיטת ניו-סקול בניו-יורק. בין ספריה הנודעים: On Revolution , The Human Condition , וכן יסודות הטוטליטריות ואייכמן בירושלים. דין וחשבון על הבנאליות של הרוע, שראו אור בעברית. תמונת העטיפה: פרט מתוך משה גרשוני, "לילות ירושלים", 1986, אוסף פרטי, תל אביב. ...

6.
141 מכתבים נשלחו בין חנה ארנדט וגרשום שלום, וספר זה עוקב באמצעותם אחרי הידידות האמיצה שנקשרה בין שני ענקי הרוח ואחרי הויכוחים המרים שפרצו ביניהם. חליפת המכתבים, שתחילתה בתקופה של אסון גדול ליהודי אירופה, היא מסמך חשוב של התבוננות אינטלקטואלית במסורת התרבותית של יהדות אירופה מן הגלות בירושלים ובניו יורק. בספר גם מתפרסמים לראשונה דו"חות שכתבה חנה ארנדט בנסיעותיה לגרמניה מטעם ארגון "תקומה לתרבות ישראל" זמן קצר לאחר המלחמה, במטרה להציל את נכסי התרבות היהודית שנבזזו בידי הנאצים....

7.
8.
9.

הספר עוסק ברוע האנושי שמעסיק והעסיק אנשים לאורך דורות וגם כיום. בחרתי בספר הזה של חנה ארדנט פילוסופית יהודיה אמריקאית (נפטרה בשנת 1975) ל... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
את "אייכמן בירושלים" קניתי אחרי מין צירוף מקרים כזה שהחלטתי שלא ייתכן בצירוף מקרים, שהיקום מנסה להגיד לי משהו. זה היה ביום השואה בשנה שעברה... המשך לקרוא
6 אהבו · אהבתי · הגב
אנו תמיד נוטים לחפש את שורות המחץ כאשר אנו קוראים ספרים, בין אם ספרי עיון או סיפורת. חנה ארנדט מספקת כאלו בשפע. באמת. אותם אלו המסמנים בעיפר... המשך לקרוא
6 אהבו · אהבתי · הגב
גרשם שלום (שמו הקודם גרהרד שולם) היה בן 27 כשהוא החליט לעבור מגרמניה לפלסטינה. הוא עשה זאת כצעד מתבקש לפילוסופיית החיים שלו. גרשם האמין שאין... המשך לקרוא
16 אהבו · אהבתי · הגב
קראתי את ספרה של חנה ארנדט ברפרופים ודפדופים רבים עד שהגעתי לליבה. היא מתארת את אייכמן כבירוקרט קר ומחושב שפעל על פי הוראות שניתנו לו ולא ... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
ההוגה והפילוסופית היהודיה גרמניה חנה ארנדט נשלחה לסקר בשנת 1960 את משפט אייכמן מטעם מגזין ה"ניו יורקר". את רשמיה היא הוציאה בספר זה, שבארץ נ... המשך לקרוא
6 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ