הקומדיה הרומית הכי טובה שקראתי. זו אחת הקומדיות הכי משפיעות על ההיסטוריה של המחזה הקומי, ואפשר להבין למה.
העלילה היא על שני זוגות אחים, אבות ובנים. איש אחד מוליד שני בנים, בן אחד הוא נותן לאימוץ לאחיו העירוני והבוהמייני, שמגדל אותו בשיטה ליברלית יחסית, ובן שני הוא מגדל בעצמו בחינוך נוקשה בכפר.
שני האחים המבוגרים, כל אחד מהם בטוח ספציפית שהחינוך שהוא מעניק הוא חינוך טוב שיביא לבן אחראי וטוב, בעוד ה

אני קורא כרגע מספר קומדיות רומיות עתיקות, והנה התורנית. צעיר אתונאי מאוהב בחברה של זונה זרה מנוחה, אביו רוצה להשיא אותו לאישה מהוגנת אתונאית ולגדוע את קשר האהבה. כמובן שהצעיר נעזר בעבד התחמן שלו כדי ליצור תחבולות שונות שיובילו לכך שהוא יתחתן עם אהובתו.

בעיקרון העלילה בקומדיות הרומיות היא תבניתית להחריד, והרחבתי על זה בעבר. מה שאהבתי ביצירה הנוכחית זה שלעומת "החייל הרברבן" שקראתי לפני מס' ימים,

כנראה הקומדיה הרומית האהובה עליי עד כה (אבל קראתי סה"כ 6 מתוך 27 ששרדו עד ימינו).
הגלגל לא מומצא כאן מחדש, כמו בכל הקומדיות הרומיות יש כאן ארכיטיפים של דמויות שפועלות באופן קבוע מראש; האבות העשירים תמיד יהיו קמצנים להחריד ומרומים, הבנים תמיד יהיו מוכי אהבה \ תשוקה וחסרי אונים, העבדים תמיד יהיו תחמנים והגיבורים האמיתיים של המחזות, ומדי פעם יהיה גם מלחך פנכה (איזו מילה יפה זו, הא?) מודע לעצמו, חייל

זו יכלה להיות קומדיה נהדרת גם היום אלמלא העובדה שיש כאן אונס והוא נלקח כמאורע קומי. כן.. קומדיות מלפני אלפיים מאתיים שנה לא מתיישנות הכי טוב לפעמים..

אבל ליצירה הזו יש הרבה מעלות: היא דינמית, מלאת אירועים ושנינות, מכילה דמויות "יומיומיות" מעניינות שכיף לראות ביצירה עתיקה לעומת כל המצביאים והאלים חמורי הסבר שאני רגיל אליהם, והתרגום של דבורה גילולה קולח ועכשווי, דבר מאוד חשוב להנאה מקומדיה עבורי.