בריקוד יש חושניות מפעימה, מעוררת ומטלטלת. יש בו את הדחף הזה, החם, הצמא, המיוזע, החייתי כמעט, להתחבר אל האדמה הגסה, הריחנית, היציבה.
יש את ההשתוקקות הזו, המביכה כמעט, של האצבעות לגעת בשמיים, לרחף. משהו קסום שנוגע ברגישות עדינה, להגיע עד התכלת, ולנוע שם, בעננים.
אבל בעיקרו הריקוד הוא המפגש ביניהם. מלא כמעט במיניות, בגלל היחסים האלו, בין השמיים והארץ, שיוצרים משהו חדש. מפגש של תשוקה ויצירה.

~~~