ד"ר דיאן פוסי (1985-1932) (Dian Fossey) הייתה זואולוגית אמריקאית שחקרה ביסודיות את התנהגותן של גורילות ההרים בהרי וִירוּנגָה שברואנדה.
דיאן חיה עם הגורילות במשך 22 שנים. תובנותיה העמוקות בהתנהגות הגורילות, השיטות שבהן התקרבה אליהן ורכשה את אמונן במהלך עבודתה, וכן תשוקתה שאינה יודעת פשרות להגן עליהן מפני ציידים, הפכו אותה לסמל הן בתחום חקר בעלי חיים והן בתחום ההגנה על חיות בר בעולם.
התעניינותה בגורילות ההרים, תת-מין של גורילה שהתגלה רק בראשית המאה ה-20, החלה לאחר שקראה ספר שעוסק בהן, שחיבר הזואולוג ג'ורג' שלר.
בשנת 1963 טסה לזאיר (כיום הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו) כדי לצפות בגורילות ההרים, שם היא הוקסמה מהמפגש עם החיות העדינות והגדולות.
בשנת 1967 הקימה את מרכז המחקר "קַרִיסוֹקַה" ביער גשם מרוחק בהרי וירונגה שברואנדה.
בשנת 1970 הופיעה תמונתה על שערו של הנשיונל ג'אוגרפיק. בעקבות פרסום הגיליון התפרסמה דיאן ברחבי העולם, ורבים התוודעו למאמציה להצלת גורילות ההרים מהכחדה. היא ניצלה את הפרסום הרב שזכתה לו כדי להסביר לציבור שהגורילות אינן מרושעות כפי שהן מוצגות לעתים קרובות בסרטי קולנוע ובספרים, ושלמעשה מדובר ב"ענקים עדינים" שאינם פוגעים ללא סיבה.
תמונה שבה נראתה גורילה מחזיקה בעדינות את ידה של דיאן היה מהתצלומים הראשונים שבהם נראה מגע לא אלים בין גורילה החיה בבר לבין האדם.
לאחר שנודע לה כי הגורילה האהובה עליה נורתה על ידי ציידים לא חוקיים, החליטה למקד את מאמציה בשימור הגורילות ובמלחמת חורמה בציד הבלתי חוקי. היא אף הקימה קרן בינלאומית שמטרתה למנוע ציד לא חוקי.
ב-1983 פרסמה את ספרה "גורילות בערפל" המתאר את חייה ועבודתה בקריוסקה. הספר הפך לרב מכר עולמי. סרט המבוסס על הספר יצא לאקרנים ב-1988. הסרט, בו גילמה סיגורני וויבר את דיאן פוסי, זכה להצלחה וסייע למשוך תשומת לב ציבורית לעבודתה.
ב-1985 נמצאה דיאן מתה בחדרה בתחנת המחקר שלה - קריסוקה. על גופתה נמצאו סימני אלימות רבים.
נראה כי הרצח התבצע על ידי ציידים בלתי חוקיים, שביקשו להלחם בה על מלחמתה נגד הציד הלא חוקי ונגד הפגיעה בשטחי המחיה של הגורילות.
דיאן פוסי קבורה באתר ברואנדה שהיא עצמה הקימה לקבורת הגורילות המתות שאותן הכירה. על מצבתה נכתב "איש לא אהב את הגורילות יותר ממנה".
