"ריחותיו נעשו כל עולמי. לילה - לילה וריחותיו. כשחדלתי לחוש בריחותיו, התרוקן עולמי ולא היה לי דבר לדבוק בו זולת געגועי לריחות ושברי זיכרונותי." (עמ' 56)

את המילים צובטות הלב האלו אומרת נדיבה לד"ר נדב גרין הפסיכולוג הצעיר המטפל בה, במוסד הפסיכיאטרי "שלוות עולם" בשכונת טלביה בירושלים בו היא מאושפזת מזה ארבעים שנה. היא יושבת בכורסה הירוקה הניצבת בפינת החדר. היא מדברת והוא מקשיב.

ארבעים שנה שהיא