עוצמתי, מצמרר, מפחיד, אנושי, מטלטל, מציאותי, עצוב, מעורר גאווה, מעורר כעס, מתסכל, אופטימי.
בין הספרים הכי מרתקים שקראתי בנושא השואה.
וולטר רוזנברג או בשמו המלחמתי <mark>רודולף ורבה</mark>, אסיר במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, מצליח לברוח מהגיהנום כדי להזהיר את העולם בכלל ואת יהדות הונגריה בפרט מהצפוי להם על ידי הנאצים במחנות ההשמדה.
ספר חובה לכל יהודי באשר הוא.

קראתי את הספר הזה לפני מספר שנים. למרות הזמן שעבר לא שכחתי את החוויות המצמררות שעבר כותב הספר, רודי <mark>ורבה</mark>, באושוויץ-בירקנאו. רודי מתאר את החוויות המצמררות שלו בכתיבה מאוד ברורה, חיה, חדה וקולחת. אי אפשר שלא לחוש שאתה הקורא חווה יחד איתו את האירועים.

קריאת הספר הזה חייבת להיות חובה לכל יהודי באשר הוא. הגדירו אותו קודמי כמסמך. הספר הזה הוא באמת מסמך. מסמך מצמרר ומזעזע, שמאיר בזרקור רב עוצמה את ה

קראתי את הספר הזה לפני מספר שנים. למרות הזמן שעבר לא שכחתי את החוויות המצמררות שעבר כותב הספר, רודי <mark>ורבה</mark>, באושוויץ-בירקנאו. רודי מתאר את החוויות המצמררות שלו בכתיבה מאוד ברורה, חיה, חדה וקולחת. אי אפשר שלא לחוש שאתה הקורא חווה יחד איתו את האירועים.

קריאת הספר הזה חייבת להיות חובה לכל יהודי באשר הוא. הגדירו אותו קודמי כמסמך. הספר הזה הוא באמת מסמך. מסמך מצמרר ומזעזע, שמאיר בזרקור רב עוצמה את הזו

נתקלתי בספר זה במקרה לגמרי לפני כחמש-עשרה שנה, ואם הייתי צריך להמליץ על ספר אחד ויחיד לא רק על נושא השואה אלא על גבורה אנושית - הייתי ממליץ על ספר זה.

פרופסור <mark>ורבה</mark>, שהלך לעולמו בשנת 2006 אחרי קריירה מפוארת כמדען בחקר הסרטן בקנדה וגם כצייד נאצים, היה יהודי מסלובקיה. בשל יהדותו, הוא סולק בגיל 15 מבית הספר, נאלץ לענוד תלאי צהוב ונשלח לאושוויץ, שם שהה במשך שנתיים לפני שהוא הצליח לברוח (יחד עם אסיר

זו לא ביקורת, הספר הינו תעודה שאין מישהו שרשאי להמנע מלקרוא אותו. אם תעודה אמרנו הרי הוא גם ובעיקר תעודת כבוד.אולם לצערנו גם תעודת עניות. המחבר פרופסור באוניברסיטה של קולומביה הבריטית מתאר ביד אןמנתית את מה שחווה באושויץ ללא כחל וללא סרק. התיאורים חיים ומצמררים כאחד. אין עוד ספר המתאר באפן כה חי את המוות, את השיטות , את ההערמה, את הסדיסטיות של הצפע הנאצי. המחבר ראה וחווה הכל במקום ששם הפסיקו החיי

הספר הראשון שקראתי, מיד לאחר שחזרתי מהמסע בפולין, בשנה שעברה.

ספר שנקרא בנשימה אחת, ללא עצירה.

כמה עצוב שאת הגיבור הזה אף אחד לא מכיר. קשה שלא לתמוה, בעיקר לאחר סיום קריאת הספר, כיצד ספר זה לא מוגדר כספר חובה לתלמידי בית ספר?

אני ממליץ לקרוא את מאמרה של פרופ' רות לין בנוגע לספר, לפני קריאתו. הספר נכתב בשנת 1964 ולמרבה הפליאה, תורגם רק בראשית שנות ה-2000, לעברית. פרופ' רות לין מתייחסת לכך