על חיבתי הרבה לתרבויות ולהיסטוריה של המזרח כבר התוודיתי כאן. מכיוון שכך, כל הנושא האנתרופולוגי מעניין אותי במיוחד וזה בדיוק הנושא בו עוסק ספרה של כריסטין מאתייה. אבל בואו נתחיל בהתחלה.

לפני שנה יצאתי לטיול מקיף בסין אחרי שנים רבות שלא הייתי שם. אחד משיאי הטיול היה מבחינתי הביקור בליג'<mark>יאנג</mark> שבחבל יונאן, על גבול טיבט. מי שחי באזור הם בני שבט הנאשי, אחד מ-55 מיעוטים אתניים המוכרים על ידי ממשלת סין.

ספר אוטוביוגרפי מרתק על ילדות בחבל יונן בדרום סין של נערה משבט מוסו המטריכאלי (שבו אין את מושג "נישואין" או "בעל" והנערה מחליטה עם מי תעשה אהבה)
ילדה שחיה יותר בהרים עם הבקר מאשר בשטי האורז של השבט ליד אגם לוגו, נשלחת לתחרות שירה ומצליחה לצאת ללימודים לעולם הגדול.
ההבדלים הגדולים בין אנשי הכבר לאנשי העיר לא מונעים ממנה להגיע רחוק ולייצג את תרבותה המואיימת להעלם.

מרתק מאד!

אלון