"סליחה, יש לכם מושג מי כאן הבעל הבית?!". "מה?! הוא לא פה?! צריך לפטר אותו!". יש כאן מישהו במצב פסיכוטי שפוגע בעצמו ואתם עושים עליו סיבוב?! תתביישו לכם.

אני יודע שזה נשמע בדיוק כמו נאום של קשישה צדקנית ליד ילד שיורד לכביש, אבל הפעם זה אני. מישהו שקצת מכיר את הרקע ומבין משהו במחיר. כבר מזמן לא מצאתי ספר שכל כך הכאיב לי. לא הייתה בו שום איכות ספרותית. הוא כמעט עילג, ואולי לא כמעט. זהו טקסט שבמקום

הסיפור כמובן מחריד. אין לי ספק שיש בחברה החרדית צדדים יפים, אבל בספר הזה מתואר חולי קשה מאוד. אביו של גיבור הספר דפוק לגמרי (אין לי מילה אחרת), אבל העובדה שרבים יודעים על מעשיו במשך שנים ואינם עוצרים אותו ולא מונעים פגיעה בקורבנות נוספים (כי ה"שם הרע" יפגע בשידוך של ילדיהם, בבית הכנסת שלהם או במקווה שלהם) - מזעזעת. המקסימום שהם עושים הוא להודיע לו שכבר אינו רשאי להתפלל בבית הכנסת שלהם או לטבול במק

הספר פותח צוהר לעולם שהוא כל כך זר לחילוניים, העולם של הקהילה החרדית. הספר אינו מאוזן. כלומר הוא בעיקר מציג את התחלואים של החברה החרדית, ואני לא בטוחה שאדם חילוני שקורא אותו יבין שיש גם צדדים אחרים, חיוביים יותר, שאליהם הסופר אולי נחשף פחות, או שהוא פשוט רואה אותם כברורים מאליהם. ואולי חבל על כך.
איפשהו בספר הזה הנימה האישית כל כך, קצת הפריעה לי. הרגשתי שאני כאילו קוראת את היומן האישי של הסופר,