כפי שאפשר להבין מכותרת המשנה "על שורשיו של השמאל הפוסט-יהודי", זה בעיקר ספר היסטוריה. אבל שלא כמו רוב ספרי ההיסטוריה, הספר הזה מתחיל עם הסוף.

והסוף הוא בערך אביב 2000 כשכבר ברור לו למחבר <mark>אמנון לורד</mark> שתהליך השלום "אוסלו" היה בעצם טעות אחת איומה. עם זאת, הוא מבין שלא הכל מסכימים אתו. יש הסבורים שהמצב הבטחוני — מעשי הטרור היו במגמת עלייה מאז שהוחל ב"תהליך" — עוד ישתפר אם רק ניתן לתהליך להתקדם על המ

אני מאד מכבד את <mark>אמנון לורד</mark> וקורא בשקיקה את כל מאמריו ב"ישראל היום". אבל הספר הזה הוא לא ספר טוב. לורד נטפל באבנרי על כתבים מגיל 18 (בהם הביע הערצה להיטלר), מחטט אחרי מסרים נסתרים (ובעיניי, באופן לא משכנע) במטרה למצוא כוונות זדוניות חבויות ולקשר את אבנרי לקונספירציות ולמרגלים סובייטים.

אבל שלא בדומה לספר גרוע מן השורה, שהוא בדרך כלל סתם ספר גרוע, את הספר הזה אני חייב לזכות בתוצאה טובה: הוא חשף

לכאורה, עוד ספר על מלחמת יום כיפור, למעשה מבט על המנהיגים ויכולת מנהיגותם, התפקיד של ארה"ב והשבר החברתי פוליטי.
הכתיבה של <mark>לורד</mark> מענינת.
בהתחלה יש תיאור שנמצא בהרבה ספרים אחרים. נבון, עם היבט אישי. הוא שירת כקב"ר - (קצין בינה רישתי) במודיעין במלחמת יום כיפור.
ככזה הוא מביא בפעם הראשונה את " היסודות הנפשיים" שגורמים להחלטה כזו או אחרת , של גולדה, דיין, דדו ובעיקר זעירא.
גם בתיאור זה הוא מנתח בצ

מעורר מחשבה, לא רק על העבר אלא על ההווה.
הספר מציג את התפיסה כי כדי לתת לאידאולוגיה ( קומוניסטית, נאצית או אחרת) להצליח, עליה לפעול במדינות נייטרליות במסווה. שוחרת שלום , דואגת לחלשים ועוד. אין להזכיר בשום פנים ואופן את היעד המקורי. מה עוד שיעד זה לא ידוע לפעילים מלמטה.
מה שלנין הגדיר " אידיוטים שימושיים".
הטענה של הכותב היא כי בעצם בארץ היו גופים קומוניסטים ושמאלנים קיצוניים, זמן רב לאחר קום ה

כמו שמציין המחבר, בשנים האחרונות אנו מוצפים בספרי מלחמת יום הכיפורים.
בחלקם הגדול ספרים אלו מגמתיים ומכוונים מבחינה פוליטית.
חלקם כפי שכותב הסופר מוצפים ומציפים את הקורא באדי רעל שמחליפים את אדי ערפל הקרב שמלווים את הלחימה
עצמה.
הספרים כפי שהמחבר טוען נכתבו ״מזוויות ראיה צרות מאוד , לצרכי סדר יום מסויים, אישי או פוליטי. הם שמשו כתחליף לכתיבה היסטורית אמיתית, מושקעת שעשויה לשמש כנכס
תודעתי ו

ספר משעמם, התחלה דווקא מבטיחה. אבל ההמשך אינו קשור כל כך לפתיחה.
יש בספר ערבוב של דמויות ומצבים שאינם קשורים לחוט העלילה.
והגרוע מכל - הסוף . לא מובן מה בכלל רצה הסופר להביע בסיפור.

בזבוז של זמן יקר. בקושי גררתי את עצמי לסוף הספר.

ספר רדוד וגרוע