רוזלינדה צ'אצ'ק מתה בשנת 1988, בגיל 86, בביתו של בנה הבכור בסגד, הונגריה, מסיבוכים של סרטן ריאות. היא נספדה על ידי שני ילדים, חמישה נכדים וכלב ויסלה נאמן בשם פוץ'.

נשמתה של רוזלינדה צ'אצ'ק התגלגלה לתוך עציץ גרניום שגודל במשתלת דקל הזהב בבאר שבע. לאחר שהגיע למצב המתאים לכך נמכר העציץ לכרמית דותן שנתנה אותו לביתה, דינה דותן, לאחר שדג הזהב של האחרונה מת בעקבות הזנחה. דינה שמה את העציץ על אדן החלון שליד המטבחון הקטן שבדירתה, בקומה השלישית של בניין דירות ברחוב מאיר יערי 7.

יותר מכל הציקה לרוזלינדה צ'אצ'ק העובדה שלא היה ביכולתה לעשן. הדבר השני שהציק לה היה העובדה שלא הבינה כיצד הצליחה לפתח תודעה לסביבתה, שאלה שטרדה את מנוחתה והעבירה אותה לכדי הרהורים שלא הייתה רגילה בהם. הדבר השלישי שהציק לרוזלינדה צ'אצ'ק היה העובדה שלא יכלה לראות את עצמה: היא לא ידעה אפילו איזה סוג של עציץ הייתה.

למרות קשיים אלה, הגורל נתן לרוזלינדה צ'אצ'ק ארבע מתנות שסייעו לה למצוא עניין במצבה הנוכחי: הראשונה הייתה נטייתה של דינה דותן להשאיר את הטלוויזיה דלוקה בכל עת. השנייה הייתה העובדה שטלי חצור, חברתה הטובה ביותר של דינה דותן, עברה לתל אביב, והשתיים היו מדברות באופן יומי דרך הטלפון. השלישית הייתה רגישות לשפות שהייתה קיימת ברוזלינדה צ'אצ'ק אך שלא פיתחה במהלך חייה הקודמים, ושאפשרה לה להסתגל לשפה העברית במהרה. המתנה הרביעית הייתה החלון שפנה לעבר הגינה הקטנה שבין רחוב מאיר יערי לרחוב אהרון ציזלינג, ושבה שיחקו ילדים בשעות הצהריים. אחד הילדים שפקד את הגינה באופן קבוע הזכיר לה את סלוצ'ה, נכדה.

דינה דותן הייתה בודדה, ולמרות שהייתה אדם נוח היו לה מעט תכונות מושכות. היא לא הייתה יפה, חסר לה ביטחון ותחביביה הסתכמו בקריאת רומנים רומאנטיים וצפייה באופרות סבון. היא עבדה כמזכירה בבית הספר היסודי "אלומות" שבו הייתה בקשר ידידותי אך לא אישי עם מרינה שטקלס, המזכירה האחרת, ואורית אלון, סגנית המנהל. להוציא אותן לא ניהלה בבית הספר קשר קבוע עם איש. היא הייתה מאוהבת בטל איש-זמיר, המורה לפיזיקה ואחראי משמרות הזה"ב של בית הספר. איש-זמיר היה מבוגר מדינה דותן בעשר שנים, מקריח בראשו ושעיר בשאר גופו. הוא היה הונגרי במוצאו, אך לרוזלינדה צ'אצ'ק לא הייתה דרך לדעת זאת.

עם הזמן מצאה את עצמה רוזלינדה צ'אצ'ק מפתחת עדנה לדינה דותן. בעת שיחותיה של דינה עם טלי חצור הייתה דינה שותקת ונותנת לטלי לספר על חייה המלהיבים בכרך. מכיוון שרוזלינדה צ'אצ'ק לא יכלה להאזין לקולה של טלי, הייתה עסוקה בקריאת תווי הפנים של דינה. אלו היו מלאות בהתלהבות מהולה בהערצה. טלי הפצירה בדינה פעמים רבות שתעבור לתל אביב, אך דינה סירבה.

שגרת יומה של דינה דותן נקטעה באופן מהותי רק פעמיים במשך מחייתה המשותפת שלא במודע עם רוזלינדה צ'אצ'ק. הראשונה הייתה בעקבות מות אביה, ארנון דותן. דינה חזרה לבית הוריה למשך השבעה ואפילו כיבתה את הטלוויזיה לפני צאתה מהבית. זה היה השבוע הגרוע בכל חייה של רוזלינדה צ'אצ'ק. לאחר אירוע זה הייתה מגיעה כרמית דותן אחת לכמה שבועות לבקר את ביתה, במהלך ביקורים אלו הייתה כרמית ישנה בחדרה של דינה ואילו דינה הייתה עוברת לספה הקטנה שבסלון ונרדמת מול המרקע.

הפעם השנייה הייתה לאחר ערב הווי של צוות בית הספר בבית קפה ברחוב רינגלבלום שבו חזרה דינה אל ביתה עם חזי תמם, אב הבית. דינה הייתה רגישה לאלכוהול, ובאותו ערב שתתה שלוש כוסות של יין. היא הייתה סחרחרה וחזי הביא אותה אל הדירה. היא הציעה לו קפה, אך הייתה שרועה על הספה ולא יכלה להכין אותו. חזי הדליק את הקומקום, אך בטרם היה מוכן הלך בצעד חושש אל הספה ונישק את דינה דותן. הוא נשאר שם באותו הערב. רוזלינדה צ'אצ'ק יכלה לשמוע את גניחותיהם לרקע ההמנון הלאומי שסימן את סוף לוח השידורים היומי של הערוץ הראשון.

בבוקר קם חזי לפני דינה והדליק את הקומקום בשנית. הוא הכין לעצמו כוס קפה וחיכה לדינה שתתעורר. הוא כיבה את מסך הטלוויזיה. השעה הייתה מוקדמת ורוזלינדה צ'אצ'ק הייתה מלאה בטל. היא התבוננה בחזי שהיה כבן חמישים, בעל שיער מקורזל לבן ושפמפם אפרפר. הוא התרומם מעליה והשקיף אל הרחוב דרך החלון הפתוח תוך שהוא משחק באחד מעלעליה עם אצבעותיו. רוזלינדה צ'אצ'ק התרגשה מכך שאותן אצבעות ליטפו את דינה זמן קצר לפני כן.

לאחר כמחצית השעה התעוררה דינה דותן והלכה אל המטבח.

"קפה?" הציע חזי.

"לא תודה," אמרה דינה.

"נהניתי מאוד אתמול בלילה," אמר חזי.

"גם אני," אמרה דינה.

"את רוצה שאולי אחזור שוב הלילה?" שאל חזי.

"אני לא חושבת שזה יהיה רעיון טוב," אמרה דינה.

"אני מבין," אמר חזי.

הם ישבו בדממה במשך כמה דקות.

"את רוצה שאסיע אותך לבית הספר?" שאל חזי.

"כן, למה לא," השיבה דינה. היא ארזה את התיק הקטן שלה והם יצאו. לפני שסגרה את הדלת, הסתכלה דינה דותן על עליה של רוזלינדה צ'אצ'ק מתבדרים ברוח וחלפה בראשה המחשבה שמצחיק איך שלא רואים רוח עד שהיא נוגעת במשהו. זו הייתה הפעם היחידה שהעניקה דינה תשומת לב מיוחדת לרוזלינדה צ'אצ'ק.

חודש וחצי לאחר המאורע הזה מתה רוזלינדה צ'אצ'ק שוב, כתוצאה מהזנחה. נשמתה התגלגלה לתוך מקרר של משפחה מרובת ילדים במלבורן, אוסטרליה.