מוזמנים לשלוח סיפורים שירים הגיגים לפורטל הספרות בכיוון הרוח.

http://bkiovnhroh1.com/

http://bkiovnhroh1.com/

חג שמח.

בכתיבה אמיתית וטובה של ספרות אדם צריך להסיר מעצמו את הגועל האישי שלו. את השקר שלו. את ההונאה העצמית שלו. לא כל ביטוי כתוב הוא יצירה ראויה. הרוב אינו כזה לאמיתו של דבר. בשביל לכתוב טוב צריך להימנע מקשקושי הבל. משטויות בלתי נחוצות. מחוסר אמת. מהמחשבה הטיפשית שאתה הולך לעשות את זה דרך הכתיבה. את הדברים הללו כותב אדם אשר בניגוד גמור מאוד לרוב הכותבים כאן הוא סופר חבר אגודת הסופרים ובעליו של פורטל ספרותי איכותי. קחו טיפ קטן אבל חשוב. אל תכתבו הבלים. נאמר -"כי העולם נברא במילה". כל מי שאינו יודע או אינו מוכשר או אינו ראוי לכתוב שלא יכתוב. הוא מביא חטא על עצמו ועל מלאכה חשובה זו. מי שטוב באמת בכתיבה שימשיך בה. זו עצתי.

ליד הפסנתר-אור לבן יפה שפוף על שמלת הטורקיז שלה. היא מחייכת, שיערה פזור, עיניה הגדולות צחקניות אל מול מה שהיא רואה סביבה.

בעוד רגע יגעו אצבעותיה הדקות, היפות, על מנענעי הפסנתר, והוא ישיב במתק נגינתו אהבה לקול שירתה ונגינתה כאחת.

המשורר, אהובה, מביט בה נפעם.

הוא שומע אותה, הוא מקשיב לקולה הפולח לב. נגינתה השמימית, וקולה הענוג, האמיתי, מלווה אותו, ומתפשט בכל רחבי האולם הקטן: ציפורים מצייצות בעדנה, קול רוח שורקנית נשמע מחוץ לאולם. צבעי הערב הקרוב להגיע פולשים לאיטם אל תוך האולם ,השרוי באלם ההקשבה לקולה היפה של הזמרת.

הזמרת אוהבת את המשורר- הוא אוהב אותה.

מתוך קול השירים שהיא שרה ומנגנת מפעפע גם קול נשמתה השולחת בזק הודעה לנשמת המשורר, והיא אומרת לו

"אני אוהבת אותך, כאן ועכשיו, וגם לתמיד..."

והוא משיב לה, בקול לא נשמע של נשמתו-"אני גם כן..."