מגיבורי מלחמות עבר,

לא נותר לכאורה דבר,

מאלה שהקריבו חייהם בקרב,

נשאר רק אדמה ועפר.

רק האומץ העז ברוחם,

נחרט בלבבות כולם,

זו להבת הנצחים, שהורישו המתים, אשר אותה אנו שומרים...

הסתכל על הלוחמים ההם,

עולם שלם זוכר את פניהם,

הנה שם קפא גדוד בשדה,

שוב חברים וותיקים אני מזהה...

ולמרות שהם בני עשרים,

להגן על המדינה היו חייבים,

עם רובים וכידונים,

הם עלו מאוחדים,

אלה שכבשו את ברלין...

לא תמצא אף משפחה אחת,

שלה לא היה לפחות הרוג אחד,

ורק עיניהם של אותם צעירים,

מהתמונות, הם בנו מביטים...

מבט זה מעין משפט אלוקים,

לנערים שכעת הולכים וגדלים,

ועליהם החובה לנצור אמונים,

למדינת היהודים.