הלב שלי חיוור,

דהוי אף במידה.

מכביד את יומי

ללא מסת כבידה.

הלב שלי חיוור,

עכור אף מסתבר,

וזה עושה אותי עיוור

ליופי הבריאה.

הלב שלי חיוור,

אך אין בי לב אחר,

ועל כן אשיב לו

א ה ב ה

בין השורות,

אם מסתכלים באמת ניתן לראות,

שאנשים בכל יום מבקשים את הסליחות.

רוצים מקום של הזדהות.

משוועים לחמלה מתוך הקשיחות.

אז בואו נסלח לעצמינו..

על כל החלומות שהוזנחו,

על כל השנאות שהופרחו,

על כל הכשרונות המבוזבזים,

על כל הרעיונות הגנוזים.

בואו ניצור אפשרויות של צמיחה,

בואו נכיל בליבנו את הברכה,

וניצור עולם של קישריי גומלין הרמוניים

ותדרים של חיבור,

ונעניק מעצמנו ללא חשבון

לא רק ביום כיפור.

השתקפויות של כאב.

צער עמוק שבתוכי מלבלב.

נושא אותי אל הילדות,

אל דפוסים שנחרטו מבדידות.

שינויים חלים בנו לאורך השנים.

חרטות מתעכלות באשליות וגוונים.

אך הדקירה הזעירה שבפנים מעידה

שנדחפים אנו לזקק את אמות המידה.

השתקפויות של כאב..

עוררות פנימית לסיבה ולמסובב.

תעלה עמוקה של התבוננויות-

פני הגדולה אל מול התקטננויות.

שינויים חלים בנו עכשיו!

תחושת השייכות נוכחת גם בלב נכזב.

האומץ להכיר בכל הקיים

מכיל רגע טהור, ולא מבויים.

השתקפויות של שחרור.

נערים משחקים בכדור.

מודדים את הדרך אל האמת הגדולה,

של חיים שרוטטים בחירה של גאולה.

שינויים כנראה שיוסיפו להתקיים,

אך הפעם מתוך הלב השלם.

השתקפויות סוללות את שביל השקט הנפשי,

בעזרתן יוכל כל אחד להיות אדם חופשי...