הדמעות כבר התייבשו.

חשבתי שהן לא יחזרו.

אך לרוע מזלי תפסה סיבה אחרת.

את הפציעה הכל כך כואבת.

מרטיבות את הכרית.

משירות עקיבות.

כל כך ברורות ומכאיבות.

לא נגמרות ומלוחות.

עצבות נכנסה לי לעיניים.

כמו ברק פגעה בי פעמיים.

שברה חזק את הלב.

בפיצוץ עם הרבה כאב.

לא אוכל אף פעם להסביר.

איך נקרע בי חלק בכיר.

שלא יחזור שוב לעולם.

ועכשיו אני בוכה עוד פעם.

להתעורר לבד.

הלילה הגיע הכל רגוע.

הילדים ישנים והכלבים שומרים.

אמא מנדנדת ילדון בעריסה,

תישן ילדי הקטן כלום לא יפגע.

הפיות והמלאכים ישנים

חושבים מחשבות ונרדמים

הקסם לא יגמר לעולם

ועכשיו אתה נעלמת גם.

חוזרת לחדר לאותו המקום,

שלפני שנייה היית בו היום.

רוצה שתהיה קרוב אלי.

ואתה כל כך רחוק עכשיו.

נכנסת למיטה, היא כל כך ריקה

נזכרת בחום גופך ובוכה

נעלמת לי פתאום ואני לא מצליחה לחלום

כואבת לי עכשיו שתדע עזיבתך הקפואה.